[KAVE=עיתונאי ליאטרים] סמטאות עירוניות עם גשם, רק האור מהשלט של פונדק ישן מהבהב בשחר. הקטלן האגדי קים שין, שקיבל את הכינוי 'אמור' מארגון הקטלנים הרוסי איסקרא, עולה על מטוס לדרום קוריאה עם סיגריה ביד. כמו ג'ון וויק שחוזר מהפרישה כדי לנקום, אבל לא עבור כלב אלא עבור אביו. היעד הוא עיר דמיונית בשם הווימס, לא סיאול ולא פוסאן, אלא עיר שמסודרת כמו תשתית של עולם תחתון. זהו מקום מושבו של קרטל הפשע העצום 'קאסל', שבו כל האינטרסים של מאפיה, משטרה, פוליטיקאים וטייקונים מתערבבים, והוא גם נקודת ההתחלה של הטרגדיה שהרסה את חייו של קים שין.
העבר של קים שין הוא איום ונורא. בילדותו, הוא חי עם אביו השוטר הרגיל, עד שראה את אביו מת במפתיע בעקבות מזימה של קאסל. גם המורה שלו, שחקר את האמת, הוסר על ידי הארגון, ובכך נער אחד נופל לתהום. מה שהוא בחר זה לא חוק אלא נקמה. כמו שבאטמן מחליט להילחם בפשע, אבל לא עם צדק אלא עם שנאה כדלק. הוא עוזב את קוריאה לרוסיה, לומד את טכניקות הרצח של הארגון איסקרא, ומחליט לשרוד עם המחשבה שהוא יום אחד יחריב את קאסל לחלוטין. כאשר הוא מוכר כאגדה, הוא סוף סוף קונה כרטיס לדרום קוריאה. "הגיע הזמן להפוך את השולחן".
אבל העיר הווימס, אליה קים שין חוזר, היא גם מקום מושבם של אנשים שהוא צריך להגן עליהם וגם מקום של רוע. העיר כולה נמצאת תחת השפעת קאסל. פועלי בניין, מנהלות סלון, בריונים ברחוב, רמאים, ואפילו שוטרים בכירים, סוכנויות בידור, ועיתונאים. כל הכסף והאלימות של העולם התחתון זורמים בסופו של דבר לבניין שנקרא 'מלון קאסל'. כמו שכל הפשעים בעיר גות'אם מתרכזים במשפחת פאלקונה, אבל בלי באטמן. קים שין מחליט לא להילחם ישירות אלא להתחיל מהבסיס. הוא מתכנן להשתלט על שכונת העוני של הווימס ולהשתמש בה כבסיס כדי להרוס את קאסל מהיסוד. כמו טקטיקת מצור מימי הביניים, שבה יש למלא את התעלה לפני שמפרקים את הטירה.
‘בניית צוות’ זאב בודד למנהיג לגיון
בתהליך הזה קים שין נקלע למגוון דמויות. בתחילה כאויב, מאוחר יותר מצטרף אליו קים דה קון, אחד מהשוליות של קאסל, ואיסל, שמחזיקה אגרוף כדי להגן על משפחתה, ומדאם ליסה, שמנהלת בפועל את הווימס, וסו ג'ין טה, כמו מצפון של משטרת הווימס. כל אחד מהם חי עם סיפורו, והם מתנגשים עם קים שין, מקבלים מכות, משוכנעים, ולבסוף מתחילים לראות את אותו הכיוון. הפרק של 'הווימס' שנמשך עד אמצע הוובטון הוא למעשה סיפור בניית צוות מרהיב. כמו ש'אושן 11' אוספים צוות, אבל לא כדי לשדוד קזינו אלא כדי להפיל אימפריית פשע.
הארגון קאסל הוא כמו חומות טירה עצומות. זהו כוח מוחלט ששולח ידו עם הטריאד, יאקוזה, המאפיה הרוסית, והמאפיה המקומית. אם צריך כסף, הם מזעזעים את המערכת הפיננסית, ואם צריך אנשים, הם פונים לעולם הבידור והספורט. בראש הכוח הפרטי הזה, יש בוסים כמו צללים, שמחזיקים ידיים עם טייקונים ופוליטיקאים, וסוכנויות מודיעין. כמו שהיידרה חדרה לתוך שIELD, אבל בעולם שאין בו גיבורי על. גם אם קים שין הוא רוצח מצוין, הוא לא יכול להתמודד עם זה לבד. לכן הוא מחליט להקים ארגון בשם 'בגד לבן'. הוא אוסף את כל הלוחמים ברחבי המדינה, את אלה שננטשו על ידי קאסל, ואת אלה שחייבים לו כסף, ומקים לגיון של אנשים בלבנים, ומתחיל להיכנס לתוך קאסל ולהתמזג עם האויב. התמונה הזו מתפתחת לסיפור מלחמה בקנה מידה גדול יותר בסיפור ההמשך 'קאסל 2: מנין עליון'.
הסיפור לא נשאר רק בנקמה פשוטה. בין זיכרונות להווה, בין קוריאה לרוסיה, בין שכונת העוני של הווימס למלונות יוקרה של גנגנאם, הוא מראה בעקביות איך חייהם של הדמויות סביב קים שין מתעוותים בכל פעם שהוא עושה בחירה. המסע שלו לעבר נקמה הולך ומצטבר עם יותר ויותר גופות, בגידות, והקרבות של חברים. כמו במאפיה, כאשר מייקל קורליאונה מנסה להגן על משפחתו אך מאבד את משפחתו. והקורא, באיזשהו שלב, מתחיל להתנדנד בין השאלה האם הנקמה הזו היא באמת 'צודקת' לבין התחושה ש"עדיין צריך לעצור את המשחק הזה". איך קו הרגש הזה מתכנס בסוף, כדאי לקרוא עד הסוף. היצירה הזו מצריכה מהקורא להתמודד עם משקל הבחירה האחרונה.
רוע במבנה, ניתוח מדויק של המערכת
מה שמבדיל את 'קאסל' מסרטי פעולה רגילים הוא היכולת להציג את הפנטזיה של העולם התחתון בצורה מאוד קונקרטית. בעוד שרוב הנואר מציגים ארגונים, בגידות, ונקמה בדם, 'קאסל' מתכנן במדויק את המערכת שמחזיקה את כל הרגשות הללו. הווימס אינה רק עיר רקע פשוטה. זו מערכת ענקית שבה משטרה, תביעה, פוליטיקה, תקשורת, איגודים, בידור, ובניין מחוברים זה לזה. כמו ש-Wire ניתח את מבנה השחיתות בבולטימור בשכבות. זה לא שמישהו אחד רע והכל נהרס, אלא כולם קצת מתפשרים עד שנוצר הגיהנום הזה.
בתוך המבנה הזה, הנקמה של קים שין היא גם רגש אישי וגם מרד במערכת. במקום להרוג מישהו, הוא מחשב איזה קו לקטוע, איזה ארגון להוציא, מאיפה להתחיל להרוס כדי שהכל יתמוטט לאט. התהליך הזה נותן תחושה כמו לראות מהנדס מתכנן דומינו ענק. אם וולטר וייט מברייקינג בד בנה אימפריה עם כימיה, קים שין מפרק אימפריה עם אלימות. הוא בונה סיפור של בוס או מנהל ביניים, ואז מפיל אותו ברגע אחד. זה לא בגלל שהוא רשע, אלא בגלל שהכוח שהוא בנה פוגע בו. זו הוויזואליזציה של קרמה.
האיור תואם את הז'אנר בצורה כבדה וגסה. קרב פנים אל פנים, קרב סכינים, וקרב יריות מתרחשים לעיתים קרובות, אבל עיצוב המסך לא זורם יתר על המידה. יש הרבה תשומת לב למעברים ולכיווני המבט בכל תמונה. במיוחד, הקרב הקבוצתי שמתרחש במקומות סגורים כמו סמטאות צרות, ברים פנימיים, ואתרי בנייה, הוא מאוד מהיר ומחולק היטב. זה כמו לקחת את סצנת הקרב מהאולד בוי ולתרגם אותה לקומיקס. ברור לראות לאן הגוף של הדמות עף, ומתי המכה המכרעת פוגעת. כדי שזה יהיה אפשרי, יש צורך לעצב את תסריטי הפעולה מעבר לרמה של 'ציור טוב'.
השימוש בצבעים הייחודיים של 'קאסל' גם ראוי לציון. באופן כללי, יש גוון אפור נמוך, אבל דם, ניאון, ואור השנדליר של המלון בולטים לעיתים קרובות. כמו שמלת אדום קופצת על מסך שחור-לבן של סיטי החדשה. כאשר דם אדום ואור צהוב בולטים על העיר האפורה, הקורא חווה באופן חזותי כמה האלימות והתשוקה בעולם הזה בולטים. המיזנסצנה האכזרית הזו עלולה לגרום לעייפות, אבל הדיאלוגים, ההומור, והסצנות היומיומיות מאזנים את זה.
דמויות תלת ממדיות 'גם רשע וגם גיבור הם אפורים'
הדרמה של הדמויות היא גם סיבה חשובה לכך ש'קאסל' אהוב. קים שין הוא רוצח חזק, אבל רגשית הוא די לא מיומן. הוא לא מצליח לבטא כראוי כעס ועצב, תמיד מתמך בסיגריות ובאלכוהול, וחושב על חבריו, אבל ממלמל "אם אני מתקרב יותר מדי, אני אאבד". כמו ספייק ספיגל מקאובוי ביבופ, הוא מתנהג כאילו הוא מגניב, אבל בעצם הוא כלוא בעבר. ובכל זאת, ברגעים מכריעים, הוא תמיד חושב על בטיחות חבריו לפני חייו שלו. בשלב הזה, הכותב לא הולך למקום רגשני. גם ברגעי הקרבה, הוא מציב בצורה קרה "מה המשמעות של הבחירה הזו במשחק הזה". זה מה שעושה את הדמות קים שין לתלת ממדית יותר.
דמויות המשנה כמו קים דה קון, איסל, ליסה, וסו ג'ין טה, כל אחת מהן יכולה ליצור ספין-אוף משלה. לדוגמה, קים דה קון מופיע בתחילה ככלב של קאסל, אבל בתהליך של התמודדות עם עברו ומשפחתו, הוא מתחיל להיסדק. הוא מפסיד לקים שין, אבל בו זמנית רואה את האפשרות של 'סדר אחר' שקים שין שואף אליו. כמו שהארווי דנט מדארק נייט מאמין בצדק ואז מתדרדר. איסל היא דמות שמאזנת בין אלימות למשפחה, ומסובבת את הקלישאה של "רשע צודק". ליסה לא רק מדאם של העולם התחתון, אלא יש לה פנים של פוליטיקאית אמיתית בעיר הזו. כמו סרסיי ממשחקי הכס, היא מחזיקה בכוח לא עם אלימות אלא עם מידע וקשרים. לכל אחת מהן יש מספיק זמן מסך, כך שהקורא יכול להזדהות עם דמויות אחרות בכל עת ולא רק עם קים שין.
מבחינת מבנה העלילה, 'קאסל' משלב בין איסוף חברים בסגנון מנגה לנואר עם פוטנציאל של חורבן. הוא עוקב אחרי סיפור התפתחות טיפוסי שבו הוא מתחזק ומגדיל את הארגון, אבל לא יכול להבטיח שהסוף יהיה שמח. השגת חברים פירושה להגדיל את החולשות, וזה אומר שהיקף הנקמה מתרחב, והיצירה מזכירה זאת כל הזמן. כמו איסוף חברים בוואן פיס, אבל בעולם האמיתי שבו הספינה עלולה לשקוע. לכן ככל שהצוות של קים שין מתחזק, הקורא מרגיש שמח אך גם לא נעים. התחושה ש"מישהו מהאנשים האלה יילך" רודפת אותו כמו צל.
הרחבת היקום היא גם נקודה מעניינת. 'קאסל' יוצר את מה שנקרא 'יקום קאסל' עם ההמשך 'קאסל 2: מנין עליון', וספין-אופים פריקוולים. קרטל קאסל, שבו מאוחדים הטריאד, יאקוזה, רוצחים רוסיים, ומאפיה מקומית, הרוצחים המסוכנים שפועלים בתוכו, וההתרחבות של ארגון הבגד הלבן, כל יצירה ממלאת את החללים של האחרות ויוצרת מפה ענקית של עולם תחתון. כמו היקום הקולנועי של מארוול, אבל עם רוצחים ומאפיות במקום גיבורי על. אסטרטגיית היקום הזו נותנת לקוראים את הכוח להישאר בעולם הזה גם לאחר הסיום.
ההצלחה והעניין הם גם דברים שלא ניתן להתעלם מהם. דירוג נייבר וובטון בסביבות 9, ז'אנר פעולה ונואר נמצא בצמרת, והמשך הפצה בפלטפורמות זרות הביא לקהל נאמן. בקהל הזר, זה קיבל הערכה כ"הסטנדרט החדש של סרטי ארגונים קוריאניים". בגלל המאפיינים של ז'אנר הפעולה, רמת האלימות גבוהה, והמוסריות של הדמויות נמצאת באזורים אפורים, כך שהתגובות יכולות להיות מעורבות, אבל הקוראים שנכנסים פעם אחת משתפים תגובות כמו "ברגע שעוברים את אזור המוות, זה פשוט ממכר". האזור הזה של "אזור המוות" הוא למעשה תחילת הווימס, ובזכות ההקדמה הארוכה הזו, הדמויות והמבנה נבנים היטב, כך שההמשך הרבה יותר כבד. כמו שצריך לעבור את העונה הראשונה של וואייר כדי להיות מופעל בעונה השנייה.
אם יש לכם צמא לסיפורי ארגונים ונואר מסורתיים, זה כמעט חובה לקרוא. את התשוקה לסיפורי 'ארגון' שלא ניתן למלא בכמה סרטים, אפשר לפרוק בסיפור של מאות פרקים. אם אתם רוצים לראות עולם ארגוני שבו הדמויות והמבנה נבנים היטב, קשה למצוא וובטון מתוכנן כל כך בפירוט. אם אהבתם את המאפיה, חברים טובים, ואת העולם החדש, קאסל הוא בשבילכם.
אני רוצה להמליץ בחום גם למי שסקרן עד כמה אפשר להעלות את תחושת ההשפעה של פעולה במדיום של וובטון. הקרב פנים אל פנים, קרב יריות, והנחיית קרב פסיכולוגי של 'קאסל' נמצאים מעבר לרמה של פשוט לחרוג עם סכינים ויריות. היכולת להעביר איך המבט זז ואיך הדמויות משתנות רגשית בתוך סצנה אחת היא מצוינת. זה כמו לקרוא רומן של ג'ק ריצ'ר שבו סצנות פעולה מתפרסות כמו סרט.
אם אתם אוהבים סיפורי נקמה, אבל עייפים מסיפורים שמסתיימים בקתרזיס פשוט, אתם תאהבו את התחושה המטרידה שהיצירה הזו משאירה. 'קאסל' לא עוזב את השאלה "מה נשאר אחרי הנקמה" עד הסוף. בכל פעם שקים שין מתקדם צעד אחד, הוא מראה מי מתמוטט מאחוריו. זה כמו שהנקמה של הרוזן מונטה כריסטו הועברה לארגוני הפשע המודרניים של קוריאה.
אחרי שתקראו את הוובטון הזה, כנראה שכאשר תראו שלטי ניאון בלילה, תיזכרו בשנדליר של מלון קאסל ובדמותו של קים שין מעשן סיגריה בסמטאות הווימס. ואז באיזשהו שלב, בלי לשים לב, אתם תמלמלו "הדבר האמיתי שמפחיד זה לא המפלצת, אלא הטירה (קאסל) שגידלה את המפלצת עצמה". אם ההבנה הזו מטרידה אתכם, יש בהחלט ערך להשקיע זמן בוובטון בשם 'קאסל'.
אך, אזהרה, ברגע שתיכנסו, יהיה קשה לצאת. כמו שקים שין לא יכול לצאת מהמלחמה עם קאסל. וזה בדיוק הכוח של הוובטון הזה.
