[KAVE=לי טהרים כתב] הרוח נושבת מעל יער הבניינים הגבוהים של סיאול. יון סרי (סון יי-ג'ין), בתו הקטנה של משפחת עשירים ונציגת מותג אופנה ויופי, חיה כמו מירנדה פריסלי מ'השטן לובש פראדה', כאילו היא תמיד צועדת מעל השמים. חייה מוערכים רק בכסף ובתוצאות, בקור רוח עם משפחתה. יום אחד, סרי יוצאת להדגמה של מותג פנאי חדש עם מצנח רחיפה, והיא חווה תאונה של ממש 'נופלת מהשמיים'.
היא נלכדת ברוח פתאומית, מאבדת שליטה, וכשהיא מתעוררת, היא תולה הפוך באיזה מקום ביער. אם דורותי מ'הקוסם מארץ עוץ' הייתה נישאת על ידי טורנדו לאוז, סרי נישאת על ידי רוח צפונית לצפון קוריאה. רק שדורותי הייתה עם כלב בשם טוטו, וסרי יש רק תיק יוקרתי אחד וטלפון סלולרי שבור.
ולפניה עומד גבר במדי צבא עם רובה. שמו הוא לי ג'ונג-הוק (היון בין). הוא קצין בצבא הצפון קוריאני, ובנו של משפחה מצליחה. אם בעל חנות ספרים רגיל מ'נוטינג היל' פגש כוכב הוליוודי, כאן חייל צפון קוריאני פוגש טייקון דרום קוריאני. ההבדל הוא שיש כאן מציאות בינלאומית הרבה יותר מורכבת.
סרי מבינה מיד שהיא חצתה את הגבול. יורשת דרום קוריאנית, ללא הכנה, ללא תעודת זהות, נפלה עמוק לתוך אדמת צפון קוריאה. אין שום מדריך שיכול להסביר את המצב הזה. גם תוכניות הישרדות כמו 'בייר גרילס' לא טיפלו בתסריטים כאלה. מאבקי ירושה במשפחות עשירות בדרום קוריאה, והשקת מותגים יוקרתיים מאבדים את משמעותם ברגע.
סרי צריכה קודם כל לשרוד, לא להתגלות, ולמצוא דרך לחזור. אם ג'ייסון בורן מ'סדרת בורן' איבד את זכרונו והסתובב באירופה, סרי צריכה להסתובב בצפון קוריאה כשהיא מסתירה את זהותה. ג'ונג-הוק בתחילה מתבלבל איך להתמודד עם 'האישה הנחיתה'. היא אזרחית של אויב המדינה, ובאופן מדויק, פולשת בלתי חוקית. אבל כשהוא רואה את סרי מנסה להתאים את עצמה לשפה ולסגנון החיים כאן, הוא מתמודד עם קונפליקט בין כללים לבין מצפון.
גרסה של המאה ה-21 ל'חופשה ברומא'
ג'ונג-הוק בסופו של דבר מחביא את סרי בביתו. אם אודרי הפבורן מ'חופשה ברומא' שהתה בביתו של עיתונאי, כאן יורשת טייקון שוהה בביתו של חייל צפון קוריאני. בית הקצין, והכפר הקטן שבו הוא גר, הופכים בן רגע למקלט עבור זרים. הבעיה היא, שהעיניים של תושבי הכפר אינן פחות חדות מאלה של שרלוק הולמס.
התחושות של הנשים בכפר חדות כמו של סוכנות הביון, והילדים מזהים מיד אדם זר. סרי חווה חיי יום יום שבהם החשמל מתנתק כל ערב, והיא צריכה לעמוד בתור כדי לקנות מצרכים בשוק, ואין אינטרנט או אפשרות לשלם בכרטיס. אם טום הנקס מ'ננטור' חי על אי בודד, סרי חיה כאילו חזרה לשנות ה-90.
המציאות של צפון קוריאה, שהייתה נראית כלא חשובה בטלוויזיה, הופכת למציאות שבה היא חייבת להחזיק מעמד. ובכל זאת, כמו אנדי מ'השטן לובש פראדה', היא מפגינה את חוכמתה ואת כישורי ההישרדות שלה, ומתחילה להיטמע לאט לאט בכפר המוזר הזה.
בין סרי לג'ונג-הוק יש חומה גבוהה יותר מהגבול. אידיאולוגיה, משפחה, זהות, ואי-סימטריה במידע שהם יודעים אחד על השני. הקונפליקט בין משפחת מונטגיו למשפחת קפולט מ'רומיאו ויוליה' נראה חמוד לעומתם. אבל הדרמה משקיעה זמן בכך שהשניים לא 'מטיילים' בעולם של זה, אלא באמת מסתכלים אחד על השני.
סרי משתתפת עם הנשים בכפר בהכנת כרוב כבוש, ורואה את הנוף של קניית סחורות בשוק בלילה, ומבינה שיש הבדל בין 'צפון קוריאה שצרכה מהחדשות' לבין 'צפון קוריאה שבה חיים אנשים'. כמו הדמות הראשית ב'חצות בפריז' שהתלהבה מפריז של שנות ה-20, סרי גם חווה את השבר של סטריאוטיפים על צפון קוריאה.
ג'ונג-הוק חווה את קצב העיר הקפיטליסטית דרך סרי, ובו בזמן רואה את הקשיחות והבדידות של החברה בדרום קוריאה. השיחות ביניהם לא מתפתחות לדיון על 'איפה יותר טוב', אלא לדיון על 'כמה היינו בודדים כל אחד במקומו'. כמו ג'סי וסלין מ'לפני הזריחה' שהולכים ברחובות וינה ומכירים אחד את השני, גם סרי וג'ונג-הוק מכירים אחד את השני כשהם הולכים בסמטאות הכפר הצפוני.
כמובן, הרומנטיקה מגיעה באופן טבעי ברגע מסוים. ג'ונג-הוק מסכים לסבול את הפיקוח של הממונים עליו ואת מאבקי הפוליטיקה הפנימית כדי להגן על סרי, וסרי מרגישה שיש לה 'חבר ללא תנאים' אחרי הרבה זמן. כמו שג'ק מ'טיטניק' אמר לרוז
