[KAVE=לי תרים כתב] מתחת לשמיים שונים לחלוטין מ-Seoul, באמצע מישורים אינסופיים, עומדים חומות עם חורים ומגדלים הרוסים. השם כבר מעורר חשש - האחוזה של הברון פרונטירה. הקומיקס של נייבר 'מעצב האחוזות הגדול' מתאר את מאמציו של אדם אחד, המחזיק במעדר ובתוכניות, להחיות את האחוזה המתרסקת הזו. הגיבור קים סו-הו היה במקור סטודנט להנדסה אזרחית בדרום קוריאה, שמחפש עבודה. הוא רדוף חובות, ומתקיים מיום ליום בעבודות מזדמנות, עד שבלילה אחד הוא נעלם לתוך רומן פנטזיה שקרא עד השעות הקטנות של הבוקר. כמו הגיבורים של רומני לייט נובל יפניים שנפגעים על ידי משאית ונשלחים לעולם אחר, אבל במקום משאית, הוא נעלם מעייפות קיצונית. כשעיניו נפקחות, הוא מוצא את עצמו במקום שבו הוא קם לתחייה - היבשת של הרומן, ובתפקידו כבן הבעייתי של משפחת הברון המיועדת להכחדה, 'לויד פרונטירה'.
לויד היה דמות רעה שהוטלה עליה האשמה על חורבן האחוזה ונעלמה באומץ. אבל עכשיו, מי שנכנס לתוך גופו הוא קים סו-הו, בעל ידע בהנדסה אזרחית וטראומה בתחום הנדל"ן הקוריאני. הוא מבין במהירות את המצב. האחוזה חיה בחובות, האדמה עקרה, אין כישרונות, ומלחמה ופוליטיקה של אצולה מתקרבים מבחוץ. אם נמשיך לפי המקור, האחוזה הזו תיכנס לפשיטת רגל ולויד ימות באומללות. זה כמו מצב של דור שלישי שמקבל חברה קטנה לפני פשיטת רגל. סו-הו מחליט לשנות את דעתו. "אם זה הולך להיכשל, לפחות נבנה את זה כמו שצריך פעם אחת." ואז הוא משנה את המסקנה. "לא, בואו נוודא שזה לא ייכשל בכלל."
הקומיקס מתפתח לאחר ההחלטה הזו, כאשר לויד רואה את האחוזה כ'פרויקט פיתוח'. הוא מתחיל לסייר בכל האזור, בודק את הטופוגרפיה ואת מקורות המים. באזורים עם סיכון גבוה להצפות, הוא מתכנן סוללות ותעלות, ובאדמות עם פרודוקטיביות חקלאית נמוכה, הוא מביא מתקני השקיה ומערכות דשן. הסצנות שבהן הוא מעביר את יסודות ההנדסה האזרחית המודרנית - ניקוז, תחבורה, ותכנון ביוב - על המפה של העולם הפנטסטי, מזכירות סצנות מתוך סימולציות בניית ערים כמו סימסיטי או סיטי: סקייליין. בסצנה שבה הוא מסביר את מבנה האחוזה העתידית, "כאן יש כביש, כאן יש מים, שם יש שוק ובית ספר", הקוראים מציירים בראשם מפה תלת-ממדית. כמו גוגל ארץ, אבל בגרסה של פנטזיית מימי הביניים.
האדם הוא התשתית, לידת אתר הבנייה הפנטסטי
המרכיב המרכזי בתכנון האחוזה הוא האדם. לויד מתחיל לאסוף את תושבי האחוזה לייעוץ. הוא מתקן את המיסים לחקלאים המוטרדים מחובות ומבטיח לאומנים חסרי תקווה רחוב חדש של סדנאות. כמו מנכ"ל סטארט-אפ שמגייס חברי צוות ראשוניים. במקביל, הוא מושך את האבירים שנזנחו על ידי המדינה, כמו חביב הרומן המקורי, חאביאל, להיות אביר השמירה שלו ושותף עסקי. השילוב הזה מעניין. חאביאל, שהיה הגיבור המקורי של הסיפור, הפך עכשיו לדמות משנה ולכוח עבודה בפרויקט תכנון האחוזה. הקומדיה שנוצרת מהפער בין האבירים הקשוחים לבין מעצב האחוזות שמדבר על קפיטליזם, היא חלק מרכזי מהיצירה. כמו הקשר בין נייתן דרייק לסולי מ'אנצ'רטד', אבל במקום לחפש אוצרות, הם מחפשים תשתיות.
כאן מתווספים גם אלמנטים פנטסטיים. לויד בוחר ליצור 'יצורים פנטסטיים' שיכולים לעבוד רק עבור משפחת האצולה, במקום להשתמש בציוד הנדסי. 'האמסטרים הפנטסטיים' (כמו מחפרים), 'נחשים' שאוכלים אדמה ומפנים ברזל (גרסה פנטסטית של מדפסת תלת-ממד), 'היפופוטמים' שממלאים מים ומשמשים כאגמים חיים, ו'ציפורים' ענקיות שמספקות תצפית על אתר הבנייה (גרסה פנטסטית של רחפנים). הסצנות שמתארות את אתר הבנייה מעניקות תחושה מוזרה, כאילו תרגמו את אתר הבנייה המודרני עם מחפרים, משאיות זבל ומערבלי בטון לפנטזיה. תהליך שבו היצורים הפנטסטיים ותושבי האחוזה בונים גשרים, מסדרים נהרות, ומקימים בתים בסגנון חימום רצפתי, שירותים ציבוריים ואפילו חדרי סאונה, הוא אחד מהדברים המיוחדים של הקומיקס הזה. זה מרגיש כאילו משחקים במצב הישרדות של 'מיינקראפט' בקבוצה.
כמובן, התכנון והבנייה של האחוזה לא מסתיימים בכך. האחוזה של הברון פרונטירה היא גם מטרה טעימה בעיני המדינות והאצולה הסובבות. לויד צריך לנקות את השחיתות של המנהלים והאצולה הפנימית, ובמקביל להילחם עם הפולשים שמביטים על ערך האחוזה. כדי להימנע ממלחמה, הוא פותח דרכים, מחלק את השוק, ולעיתים מביא את המושג "זכויות פיתוח" כדי להפוך את תאוות הבצע של האצולה למוצר נדל"ן, מה שמזכיר את הצללים של פרויקטים פיתוח קוריאניים, אך גם מספק תחושת רענון. זה כמו ליישם את הלוגיקה של שיפוץ גנאם על האצולה של מימי הביניים.
ככל שהסיפור מתקדם, גם המטרות של לויד משתנות מעט. בתחילה, הוא חלם להיות 'אדון בטלן שמבלה את זמנו'. גרסה פנטזיה של 'המשפחה המפוטרת'. לכן היה עליו להציל את האחוזה. אבל כאשר הוא מציל אנשים ומבנה ערים, הוא נושא על עצמו אחריות שלא היה מודע לה. בכל פעם שהוא שומע על שיפור חיי תושבי האחוזה, או רואה ילדים משחקים בחצר בית הספר, יש תחושת הקלה כבדה מאחורי חיוכו המלא בבדיחות. בינתיים, הצלקות של המלחמה והסודות העתיקים שנשארו באחוזה, כמו גם האיומים שמזעזעים את היבשת, מתחילים להתגלות, והפרויקט של פרונטירה מתרחב מפרויקט פיתוח מקומי לעסק שמשנה מדינות ועולמות. עד כמה זה מתרחב ואיך, זה משהו שצריך לעקוב אחריו עד הסוף, אז עדיף להפסיק כאן את תיאור העלילה. לסכם, 'מעצב האחוזות הגדול' הוא סיפור על מאבק של מהנדס אזרחי שמנסה להחיות אחוזה הרוסה, ובכך לשנות את מבנה העולם הפנטסטי עצמו.
אידיאולוג ויזם... הגיבור אהוב כי הוא דמות משנה!
'מעצב האחוזות הגדול' משתמש במעטפת של סיפור פנטזיה של חידוש עולמות, אך מספק חוויה שונה לחלוטין. הסיפור הזה הוא, בקיצור, 'פנטזיה שבה נלחמים עם תוכניות במקום אגרופים'. במקום להכות מפלצות כדי לעלות רמות, הוא מחזק את האחוזה על ידי תכנון נהרות, בניית גשרים, ותכנון תשתיות, ביטחון וחינוך. במקום כוח קרב, יש תשתיות, במקום חרבות קסומות, יש מעדרים ומספרים שמשנים את העולם. כמו שגנדי מנצח עם תכנון עירוני במקום נשק גרעיני בסדרת 'ציוויליזציה'.
בתהליך הזה, המחבר מצליח להציג נושאים כמו הנדסה אזרחית, נדל"ן, מנהל ופוליטיקה בצורה קלה להפליא. הסצנה שבה לויד פורס את התוכניות ומסביר את הטופוגרפיה, מקורות המים ורשת הכבישים, מזכירה מדריך למשחקי בניית ערים. אם נרכז את הסצנות שבהן הוא מסביר היכן יש עומס תנועה, היכן יש סיכון להצפות, ואיך למקם שוק, אזור מגורים ומתקנים ציבוריים כדי לשפר את איכות חיי התושבים, זה יכול להפוך לספר לימוד על תכנון עירוני. אבל ההסברים הארוכים לא משעממים. היצורים הפנטסטיים רצים כמו ציוד כבד, והאצולה מאמינה במדויק בפרסומות הפיתוח, מה שהופך את התוכן המקצועי לבדיחה ולתחושת רענון. כמו להפוך הרצאה של TED למופע קומדיה.
גם הדמות של לויד, הגיבור, מעניינת. הוא לא אידיאולוג מלא ברגש ולא רשע גלוי. הוא היה מהנדס אזרחי שאיבד את משפחתו בגלל הונאת נדל"ן, והוא מבין היטב את האלימות של המבנה. לכן הוא מאמין שעליו להבטיח לתושבי האחוזה מגורים בטוחים ועבודה, אך בו זמנית הוא הופך לסוחר קר ומחושב מול כוחות חיצוניים. כאשר הוא מציע בתהליך המשא ומתן "האם מה שאתם רוצים זה זכויות פיתוח או זכויות מעבר?", הקוראים מתפעלים מהדיוק של חישוביו, אך גם מרגישים את הכעס והטראומה שמאחורי זה. זה כמו אם ברוס ווין היה הופך לאיש נדל"ן ולא לבאטמן. הרגשות המורכבות הללו הופכות את לויד לאדם אמיתי ולא רק לדמות של גיבור טוב או רשע.
גם הדמויות המשניות ממלאות תפקידים מעבר לפונקציה. חאביאל, שהיה הגיבור של הרומן המקורי, ממוקם בקומיקס הזה כ"אביר צעיר חזק אך חסר ניסיון חברתי". הוא לא מבין את תכנון העיר של לויד, אך הוא מאמין בו ומחזיק מעמד. הקשר ביניהם הוא יותר כמו טכנאי אחראי על האתר ואחראי על השמירה עליו, מאשר 'גיבור ואביר'. כמו הקשר בין שרלוק הולמס ווואטסון, אבל מיושם באתר הבנייה במקום בחקירה. עם זאת, סוחרים, אומנים ומהגרים שונים שמגיעים לפרונטירה עם סיפוריהם, מציגים נוף סוציולוגי שמראה "איזה אנשים מושכת עיר מתוכננת היטב". כמו שסיליקון ואלי מושכת כישרונות מכל העולם.
טראומת הנדל"ן של הקוריאנים בפנטזיה
האיורים והבימוי מתאימים היטב לכיוון הסיפור. צילום אווירי של פרונטירה, סוללות וגשרים, שוק ואזור מגורים, הם סמלים של היצירה הזו. הסצנה שבה משווים את הנוף השומם לפני הפיתוח עם העיר שהשתנתה לאחר שהונחה תשתית, מאפשרת לקוראים לראות בעצמם "כמה התכנון הזה יעיל". כמו תוכניות שיפוץ לפני ואחרי, אבל לא של דירות אלא של העיר כולה. הבעות הפנים של הדמויות מוגזמות אך מלאות בפרטים, חיוך מרושע שמוצג לאצולה שמביאה חוזים, פנים רכות שמרגיעות את תושבי האחוזה, ועיניים מטורפות שמופיעות רק מול אויבים, כל אלה מובחנים בבירור.
יותר מכל, הסיבה שהקומיקס הזה אהוב היא שהוא מתרגם את חוויות היום-יום של הקוריאנים לפנטזיה. ביטויים כמו 'תחבורה מושלמת, מערכת חינוך מעולה, יערות, חיים פרימיום' מרגישים מוכרים כאילו נלקחו מפרסומות דירות אמיתיות. ההבדל הוא, שכאן המילים הללו לא סתם פרסומות שקריות או מוגזמות, אלא מתממשות בפועל. לויד מושך את כספי האצולה עם זכויות הפיתוח, אך משקיע את הכסף הזה לשיפור חיי תושבי האחוזה. הקוראים, שהיו תמיד בצד הצרכני במציאות, חווים לראשונה את נקודת המבט של "המתכננים" ומרגישים סיפוק מוזר. כמו כשיש לך נקודת מבט של אל במשחקי סימס או רולר קוסטר טייקון.
סיפור התפתחות למבוגרים 'הנרטיב של חזרה'
נקודה נוספת שראויה לציון היא שהיצירה הזו קרובה ל'סיפור התפתחות למבוגרים'. בדרך כלל, סיפורי התפתחות מתקשרים עם בני נוער או צעירים בשנות ה-20 לחייהם, אך 'מעצב האחוזות הגדול' מתאר את התהליך שבו מבוגר שכבר נכשל מספר פעמים מתכנן את חייו שוב. הידע בהנדסה אזרחית, הניסיון החברתי וזיכרונות הכישלון הם הנשק של לויד. כאשר הוא מספק תעסוקה לתושבי האחוזה, משכנע להשקיע בתשתיות לטווח ארוך, ומנהל משא ומתן עם כוחות פוליטיים, חוויות הקוראים המבוגרים מהעבודה ומהחיים משתקפות בתהליך הזה. לכן הקתרזיס שהיצירה הזו מספקת לא נובע מ"הגיבור התחזק וניצח", אלא מ"שינוי התוצאות באמצעות תכנון, תכנון וביצוע מתמשך". כמו ש'מני בול' שינה את הבייסבול עם סטטיסטיקות, הקומיקס הזה משנה את הפנטזיה להנדסה.
כמובן, זו לא יצירה מושלמת. ככל שהסיפור מתקדם, העולם מתרחב, והפוקוס עובר מהפרטים של תכנון האחוזה למלחמה, פוליטיקה ואיומים על-טבעיים. חלק מהקוראים עשויים להרגיש שהכיף של 'סימולציית פיתוח עיר' מההתחלה פוחת. זה כמו לעבור מסימסיטי לסטארקראפט. בנוסף, מכיוון שלויד כל כך מוכשר בתכנון ובסימולציה, יש תחושה שהמשברים נפתרים בקלות יחסית לאחר האמצע. עם זאת, כשמסתכלים על זה באופן כללי, המסר והמבנה של היצירה הזו עקביים. המשפט "מה שמשנה את העולם הוא בסופו של דבר תכנון וביצוע" נדחף מהאחוזה הקטנה ועד היבשת כולה.
אם הקוראים אוהבים משחקי בניית ערים או ז'אנר סימולציה, הם ירגישו שהם "מעבירים את התוכניות בעצמם" כאשר הם צופים בתהליך שבו הכבישים, הגשרים, השוק והבתי ספר מתממשים. כאשר הם עוקבים אחרי התהליך, הם יגלו את עצמם מציירים את המפה העתידית של פרונטירה וממתינים לפרק הבא. אם אהבתם את סימסיטי, סיטי: סקייליין, או אנימל קרוסינג, מומלץ לקרוא את זה.
זה יהיה אנטידוט מרענן לקוראים שהתעייפו מפנטזיות קלאסיות של חרבות וכשפים. במקום להכות דרקונים, לחפור תעלות ניקוז, ובמקום להכות את רוע הלב, לבנות תשתיות, ובמקום לעלות רמות, להעלות את ה-GDP בפנטזיה. אם ההפיכה הזו נשמעת מהנה, היצירה הזו היא בשבילכם.
לבסוף, אם אתם קוראים שחשבתם "אני רוצה להפוך את חיי לגמרי", תוכלו למצוא נחמה כבדה במאבק של לויד. התהליך שבו הוא מתכנן בעצמו ומגייס אנשים כדי לפתוח דרכים, הוא סיפור פנטזיה, אך גם סיפור התפתחות עצמי מציאותי למבוגרים. לאחר שנסיים את היצירה הזו, אולי לא נוכל לתכנן אחוזה מיד, אבל לפחות נרצה לתכנן שוב את מבנה חיינו.
ואז תמצאו את עצמכם מתמלאים בשמחה, "אולי אני יכול לשקם את פרונטירה שלי?". הפנטזיה המוזרה והמשכנעת הזו, שאומרת שעם מעדר אחד אפשר לשנות את העולם, תעשה את בוקר יום שני שלכם קצת שונה.
