ב-16 בינואר 2026, שוחרר בנטפליקס ברחבי העולם "האם ניתן לתרגם את האהבה הזו?" (Can This Love Be Translated?) אשר חורג מעבר לגבולות הקומדיה הרומנטית הפשוטה, ומבצע חקירה מעמיקה כיצד שפה, רגש, ומיתוס מודרני של כוכבות מתקשרים זה עם זה. היצירה, שהיא חזרתה של הסופרות הונג ג'ונג און והונג מירן (להלן האחיות הונג), עוררה ציפיות עצומות כבר משלב ההפקה, וממחישה את האתגר של "כנות אנושית שאינה ניתנת לתרגום" דרך מערכת היחסים בין מתורגמן רב-לשוני ג'ו הו ג'ין וכוכבת העל הגלובלית צ'א מו הי. הבימוי המוקפד של יו יונג און והמיקומים המגוונים הכוללים את קוריאה, יפן, קנדה ואיטליה מעידים על כך שהספקטרום הרגשי שהדרמה שואפת אליו חוצה גבולות. האחיות הונג בנו סגנון נרטיבי ייחודי המשלב פנטזיה ורומנטיקה דרך יצירות כמו "שמש של אדוני", "מלון דל לונה" ו"החייאה". "האם ניתן לתרגם את האהבה הזו?" מציגה שינוי משמעותי בכך שהיא ממקדת את הסיפור סביב "שפה", שהיא הכלי המוחשי והאבסטרקטי ביותר, במקום אלמנטים על-טבעיים שהוצגו ביצירות קודמות. תכנון היצירה החל בשנת 2019, והיא הגיעה לאחר תקופת התבגרות ארוכה לפלטפורמת נטפליקס הגלובלית.
הפנדום הגלובלי מקבל בברכה את הדיאלוגים המבריקים והדמויות הייחודיות של האחיות הונג, אך גם שם דגש על העומק הפסיכולוגי שנעשה בניסיון זה. במיוחד, המעבר מהאווירה הקומית הקלה בחלק הראשון לעלילה הכבדה של טראומה בחלק השני הוא תבנית טיפוסית של דרמות האחיות הונג, אך הפעם, באמצעות הנושא של "הפרעת זהות דיסוציאטיבית", הם הצליחו להגדיל את טווח השינוי. ג'ו הו ג'ין, אותו מגלם קים סון הו, מתואר כמתורגמן גאון השולט באנגלית, יפנית, איטלקית וסינית. עקרונותיו המקצועיים הם "נייטרליות" ו"שקיפות". הוא מגדיר את עצמו ככלי שמעביר את כוונת הדובר, אך כאשר הוא פוגש את צ'א מו הי, משתנה בלתי נשלט, עקרונותיו מתחילים להתמוטט. הו ג'ין מתרגם את דברי מו הי הקשים וההרסניים לשפה רכה יותר שניתן לקבל על ידי הציבור, מה שמרחיב את הפעולה מעבר להעברת שפה פשוטה, ומגן על הזהות החברתית של אדם.
מנגד, צ'א מו הי, אותה מגלמת גו יון ג'ונג, היא דמות שהפכה לכוכבת עולמית בתפקיד דוראמי בסרט האימה "האישה השקטה" (The Quiet Woman). היא נראית כאידול מושלם ואלגנטי בפני הציבור, אך באופן פרטי היא ישירה מאוד ולעיתים אכזרית בכנותה. הפנדום הגלובלי מזדהה עם כך שצורתה של מו הי אינה פשוטה אלא מנגנון הגנה שנבנה כדי לא להיפגע מאחרים. תרגומו של הו ג'ין משמש כשטח חיץ בין מו הי לעולם. אך ככל שהעלילה מתקדמת, הו ג'ין מבין שהוא לא רק האדם היחיד שמתרגם את דברי מו הי, אלא גם האדם היחיד ששומע את כנותה. זה מתאר בעדינות את התהליך שבו עבודה לשונית מתמירה לאינטימיות רגשית, ומחקר את הקו המסוכן שבו מתורגמן מתמזג עם רגשות הנושא. קים סון הו הצליח להעביר את טלטלות הרגש דרך משחק פנימי מרוסן, מה שהעניק לו עומק שונה מזה שהציג ב"הכפר של צ'א צ'א צ'א".
הנושא הכי מדובר בפנדום הגלובלי הוא ללא ספק השינוי הקיצוני בטון שהתרחש בפרק 7. הדרמה עברה בפתאומיות ממצגת טיול רומנטי לאנדרטה פסיכולוגית או דרמה אנושית עם צבעי אימה. במרכז השינוי הזה עומדת דמותה של מו הי, "דוראמי".
דוראמי מתוארת כדמות נפרדת שמופיעה כאשר מו הי חווה חרדה קיצונית, מעבר להזיות פשוטות. אם מו הי מגינה על עצמה באמצעות ביטויים מעודנים, דוראמי מתבטאת בצורה חופשית, אגרסיבית וכמובן כטרבל מייקר. התגובות של הפנדום הגלובלי לגבי ההגדרה הזו חלוקות לשני קצוות.
עמדה של מכשיר נרטיבי חדשני: מעריצים המפרשים את דוראמי כמבקר הפנימי של מו הי או כקיום הממחיש חוסר ביטחון עצמי, משבחים את המכשיר הזה על כך שהוא מראה בצורה סימבולית את הקשיים בתקשורת. במיוחד, הם מעניקים ציונים גבוהים ליכולת המשחק של גו יון ג'ונג, שהצליחה להפריד בין שתי הדמויות רק באמצעות טון הקול והמחוות.
עמדה של הרס ההיגיון: הופעתה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID) הפתיעה את הצופים שציפו לקומדיה רומנטית. כמה מבקרים מתחו ביקורת חריפה על כך, והשוו זאת ל"לשרוף מכונית שהייתה בתאונה ולומר שזה מטאפורה". כמו כן, הועלו חששות על כך שההפרעה הנפשית מנוצלת ככלי נרטיבי או רומנטיזציה.
הדרמה מחברת בחלקה השני את מוצאה של דוראמי לטראומה של מו הי בילדותה. מתגלה כי האמת על כך שהוריה של מו הי מתו, והזיכרון שבו אמה ניסתה לפגוע בה, הם ההשתקפות של דוראמי. התפתחות זו הייתה ניסיון להעלות את היצירה מעבר לסיפור אהבה פשוט לסיפור ריפוי, אך לא ניתן היה להימנע מהביקורת על כך שב-12 פרקים היה קשה לפתור את כל הרמזים והקונפליקטים. "האם ניתן לתרגם את האהבה הזו?" מתרחשת לא רק בסיאול אלא גם בטוקיו שביפן, קלגרי ובנף שבקנדה, וטוסקנה שבאיטליה. האחיות הונג ציינו כי המדינות הללו אינן רק רקע אלא "דמות נוספת" המלווה את מסע הגיבורים.
סצנות שצולמו במקומות היסטוריים כמו כיכר קאמפו (Piazza del Campo) בסיאנה שבאיטליה או תיאטרון רוזי (Teatro dei Rozzi) העניקו לדרמה טקסטורה קולנועית. במיוחד, הסצנה בפרק 9 שבה מו הי מצטטת את המילים של האופרה האיטלקית "לה טרוויאטה" (La Traviata) "Amami Alfredo" (אהוב אותי, אלפרדו) כאשר היא נפרדת מהו ג'ין, נחשבת לשיא האסתטי של היצירה. זה היה בימוי חכם שהמיר את הרגש של הגיבורה הטרגית שנאלצת לעזוב את אהובתה למנגינה של אופרה החוצה את השפה. נושא נוסף שמשך את תשומת הלב של הפנדום הגלובלי היה המחלוקות סביב השחקנים. זה מראה באופן סימבולי את ההתנגשויות התרבותיות וההיסטוריות שבהן נתקלת הדרמה כאשר היא נצרכת דרך פלטפורמות גלובליות.
העובדה שהשחקן היפני סוטה פוקושי לוהק לתפקיד הגיבור המשני היירו קורסאווה הייתה סיבה לשמחה עבור מעריצי דרמות יפניות (J-drama), אך עוררה מיד מחלוקות בקוריאה. זה נבע מהעובדה שבשנת 2015 הוא ציין במסמך דוקומנטרי "למד אותנו על מלחמה" כי הוא "מכבד" את סבו שהיה טייס קמיקזה.
בעבור הצופים הקוריאנים, קמיקזה נתפס כסמל למלחמת כיבוש וכמוצר של מיליטריזם, ולכן דבריו נתפסו כחוסר הכרה היסטורית. הוטחה ביקורת על כך שנטפליקס, כפלטפורמת OTT גלובלית, לא לקחה בחשבון את ההקשר ההיסטורי המורכב של מזרח אסיה, מה שהוביל לתנועת חרם. עם זאת, לאחר שחרור היצירה, קסמו של הדמות שהציג סוטה פוקושי וכימיה שלו עם קים סון הו החלו להדגיש את המחלוקות, והן שקעו בהדרגה. עבור קים סון הו, היצירה הזו הייתה במה מכרעת להראות את קיומו בפני הקהל הגלובלי לאחר המחלוקות האישיות שלו בשנת 2021. הוא ציין בראיון כי "תפקיד המתורגמן הרב-לשוני היה האתגר הגדול ביותר בקריירה שלי", והוסיף כי הוא רוקד "ריקוד שמחה" בכל יום על המחמאות מהמעריצים. במיוחד, הסצנה שבה האחיות הונג הכניסו את "דימפל פלקס" (Dimple Flex) יצרה תגובות פנומנליות ברשתות החברתיות כמו טיקטוק ואינסטגרם, והביאה ליצירת אתגרים רבים. זה נחשב לדוגמה של פריצת המחלוקות דרך כישרון המשחק והכוכבות.
למרות שהדרמה נקראת "האם ניתן לתרגם את האהבה הזו?", יש לציין כי שירותי הכתוביות של נטפליקס הפריעו לטבילה של המעריצים, דבר שמדגיש את האבסורד. מעריצים מהעולם האנגלי ציינו כי הכתוביות לא מצליחות להעביר את הניואנסים העדינים של הדיאלוגים בקוריאנית, ולעיתים מספקות מידע שגוי לחלוטין.
שגיאות תרגום לשוני: דווח על טעויות טכניות כמו שהדמויות מדברות קוריאנית אך הכתוביות מציינות "אנגלית" או שהן מדברות אנגלית אך הכתוביות מציינות "קוריאנית".
עיוות ניואנסים: הכבוד והביטויים העדינים של השפה הקוריאנית תורגמו לעיתים בצורה ישירה או לא מנומסת בכתוביות באנגלית, מה שגרם לעיוות דמות הדמויות.
המעריצים לא חסכו בביקורת ואמרו: "הדרמה עצמה עוסקת בתרגום, אך התרגום של הפלטפורמה הוא גרוע, וזה האבסורד הגדול ביותר". זה מזכיר שוב כמה חשוב איכות הלוקליזציה (Localization) לא פחות מאיכות התוכן המקורי בסביבה הגלובלית. המסע בן 12 הפרקים מסתיים כאשר הו ג'ין ומו הי מכירים בחסרונות זה של זה ומקימים מערכת יחסים חדשה. בפרק הסופי, מו הי עוזבת את הו ג'ין לזמן מה כדי לפגוש את אמה, מה שמפרש כהחלטה לבחור באהבה עצמאית ולא תלויה.
סצנת המפגש שהתרחשה במדרגות בטוסקנה שבאיטליה מהווה את שיא היצירה מבחינה ויזואלית ונרטיבית. הו ג'ין מציע למו הי הצעה פרדוקסלית "אנחנו בכל מקרה מתכננים להיפרד בקרוב", כדי למנוע ממנה לברוח שוב בגלל חרדותיה. זה היה סגנון "תרגום" ייחודי של הו ג'ין, שראה כיצד אובססיה לעתיד מאושר יכולה להוביל לאי-אושר.
במיוחד, בסצנה האחרונה, מו הי שולחת להו ג'ין אצבע משולשת (middle finger) בצורה משעשעת, ומכנה זאת "שפה אוניברסלית" (universal language), והו ג'ין משיב בנשיקה. זה מצביע על כך שלעיתים תנועות גסות וכנות יכולות להיות כלי תקשורת חזקים יותר מאשר תרגום רב-לשוני מעודן.
אחד המטרות של צ'א מו הי בדרמה הייתה לעבור את רף 10 מיליון העוקבים באינסטגרם כדי להיחשב ככוכבת על אמיתית. באופן מפתיע, במהלך שידור הדרמה, עוקביה של השחקנית גו יון ג'ונג עברו את 10 מיליון. המעריצים התלהבו ואמרו "הסיפור הפך למציאות", והעובדה שקים סון הו הגיב לפוסט שלה עם "מזל טוב, גברת צ'א מו הי!" הוסיפה עוד ממד של הנאה מטא-ספרותית.
תופעה זו מראה כיצד K-דרמות מודרניות אינן נשארות רק בעולם הווירטואלי של הטלוויזיה, אלא מתרחבות ומתקשרות עם המציאות דרך הרשתות החברתיות. המעריצים התעמקו יותר כאשר השחקן והדמות התמזגו, מה שהפך לכוח מניע חזק להצלחת היצירה.
"האם ניתן לתרגם את האהבה הזו?" לא הצליחה לספק את כל הצופים בשל המעברים הז'אנריים החדים בחלק האמצעי וחלק מהחסרונות בבימוי. עם זאת, השאלה שהיצירה מעלה, "האם אנו יכולים לתרגם את הלב של אחרים בצורה מושלמת?", השאירה רושם עמוק על הצופים הגלובליים.
הדרמה מראה דרך דמותו של הו ג'ין כי יכולת לשונית אינה מבטיחה בהכרח הצלחה בתקשורת רגשית, ובאותו הזמן, חוסר מיומנות לשונית לא יכול להיות מחסום לאהבה, כפי שמוכיחים הקשרים בין היירו ומו הי. בסופו של דבר, התרגום האמיתי אינו טכניקת החלפת מילים, אלא מתחיל ברצון לקרוא את שפת השתיקה שהאחר לא יכול לבטא.
האחיות הונג הרחיבו שוב את גבולות הקומדיה הרומנטית דרך עולמן הייחודי, והשחקנים המוכשרים קים סון הו וגו יון ג'ונג זרחו בצורה המבריקה ביותר בתוך אותו עולם. למרות שגיאות הכתוביות והחוסר הרציפות בנרטיב, ההצלחה של הכניסה ל-10 הגדולים ביותר ביותר מ-70 מדינות ברחבי העולם מוכיחה שהניסיון שלהם היה תקף בשוק הגלובלי. אהבה קשה לתרגום, אך התהליך של ניסיון לתרגם הוא בעצמו המסר של הדרמה, שהשאיר חום של "תרגום" בלבבות המעריצים ברחבי העולם בחורף 2026.
