על קו המוות של הניהול ישנה בחירה המפרידה בין חיים למוות של המנכ"ל. מדובר באגואיזם ובאלטרואיזם! זה נשמע קל. לנהל תוך כדי התחשבות באחרים ובזמן זה גם לדאוג לאינטרסים האישיים. אך המידה של אמצע, שהיא גמישות הנקראת לעיתים 'יודורי', אינה מתקבלת על הדעת בקו המוות של הניהול. זהות החברה, אידיאולוגיה, מודל עסקי, צינור ועוד דברים אחרים הם משניים, והטריגר המבהיר את חיי המנכ"ל הוא הכניעה בפני האגואיזם והאלטרואיזם.
האנושות, שהיא ישות לא מושלמת, תמיד זקוקה למשהו למלא את הכוס הריקה שלה, וזה יכול להיות דת או אידיאולוגיה, ואנחנו חיים כעבדים של הדברים הללו. גם המנכ"ל אינו יוצא דופן. פעולת הניהול אינה יכולה להתנהל בקלות רק על ידי שליטה אנושית לא מושלמת. לכן יש צורך באידיאולוגיה ניהולית, והאוטוביוגרפיה של מנכ"ל גדול נמכרת כמו לחמניות חמות. הטריגר המרכזי הוא הבחירה בין הדרך לאגואיזם לבין הדרך לאלטרואיזם.
מהו אגואיזם? ההגדרה המילונית היא "רק לדאוג לאינטרסים האישיים". כמובן שאין מנכ"ל אגואיסטי ב-100%, ומנכ"לים מצליחים, כמו חמאה משומנת היטב, יכולים לבטא את האידיאולוגיה הניהולית שלהם בצורה מעודנת באמצעות יחס של 60:40 או שימוש במושג נוח של 'ראשית אגואיזם, לאחר מכן עובדים'. אך מהות העניין אינה פשוטה כל כך.
האמת החשובה היא שאין יחס זהב של 50:50. כפי שאמר בודהה, האדם מורכב מהקונפליקט וההרמוניה בין 'האני האמיתי' לבין 'האגו', ותלוי לאיזה צד נוטה, הוא יכול להיות אדם מוסרי או פושע לא מוסרי. לפעמים הוא יכול להגיע להארה כמו סידהארתה.
עם זאת, רוב האנשים יכולים לבחור באגואיזם או באלטרואיזם מול כף המאזניים של 50.0000000000000001% ו-49.999999999999999999%. כך גם הניהול של המנכ"ל.
למי מיועד הניהול? למי מיועד הניהול? אמצעי הניהול הזה מיועד בסופו של דבר למי? השאלות הנ"ל אינן שאלות פילוסופיות. מדובר בשאלות קיומיות הקשורות לפרנסת העובדים. אני מתנצל על כך שזה נשמע יומרני מדי, אך אני מבקש להציג שאלה אחת כך שהמנכ"לים החכמים לא ירגישו רע.
הקרבה של הקורבן הקטן למען הגדול היא רק בחירה בסיסית כמו פרק באלגברה, וכמובן שהקורבן הקטן הוא טקס מעבר של מנכ"ל גדול. הבעיה היא מהו הגדול שלך. לדוגמה, החברה זקוקה לרה-ארגון כדי לשרוד, ולעיתים יש צורך להיפרד מהאבות המפרנסים עם ילדים תלויים. אך כדי לשרוד? למען הקיימות וה繁荣 של החברה? מהי הקיימות וה繁荣 הזו? האם זה אמצעי להגדלת רכוש משפחת הבעלים שאין לו ערך כמו קליפת תפוז? האם זה למען קיום תעשיות חיוניות לכלכלה הלאומית? האם זה סוג של תרומה לחברה כמו חברה חברתית?
אם אתה מנכ"ל, אתה זקוק להגדרה ברורה של המושגים הללו. במילים פשוטות, למי אתה מנהל? תפסיק עם השיח הפילוסופי על 'אגואיזם או אלטרואיזם' ותשאל את עצמך למי אתה מנהל? מהו מהות הניהול שלך? האם זה קרוב לאגואיזם או לאלטרואיזם? עכשיו נשאר רק התשובה הכנה שלך.
אני אוסיף עוד קצת בהגזמה. רמאי מצליח מול יזם כושל. האם הבחירה שלך היא הראשונה או השנייה? כפי שאתה יודע, המנגנון של הקפיטליזם אינו מתחשב בהיבטים איכותיים של רמאי מצליח ויזם כושל. לכן רמאי מצליח יכול להיחשב כ'ממלא משימות' מצליח במנגנון הקפיטליסטי.
עם זאת, הקפיטליזם הוא רק הגדרה של המחשבות שנוצרו במוח האנושי. האם לא צריך להיות אנושי? והאנושיות של האדם מתבטאת בצורה הברורה ביותר בבחירה באלטרואיזם על פני אגואיזם.
אז... התשובה הפכה לקלה יותר. האם לחיות כאוואטר שהשלים משימה מצליחה במנגנון הקפיטליסטי? או ללכת בדרך הצרה ששמרה על האנושיות כפי שהביע ישו? זו השאלה המוחלטת שתפריד בין חיי העסק שלך. בין אם העסק שלך יצליח או יפוך את העולם, רק זכור. האם הבחירה שלך הייתה בדרך הצרה? או היית דמות שהשיגה 'משימה מצליחה' בקפיטליזם?
התשובה נמצאת בתוכך.
