[magazine kave=צ'וי ג'י-היוק כתב]
אם מנכ"ל מצליח בשנות ה-40 לחייו היה הופך שוב לעובד חדש, היכן יוכל לתקן את חייו? הרומן האינטרנטי 'גבר עליון' מתחיל מהדמיון הזה, ומכניס לתוך מסגרת של חזרה בזמן את המציאות הקרה של עובדים קוריאנים ואת הפנטזיה המרגשת של נקמה. הדמות הראשית, האן יו-היון, הייתה פעם סתם עובד משרד רגיל שסבל בשקט, אך בסופו של דבר הגיע למעמד מנכ"ל של חברת האלקטרוניקה הגדולה האן סונג. אך ברגע שהוא הגיע לשיא, ידו מחזיקה רק את החברה, ואילו האנשים שהוא רצה לשמור עליהם כבר עזבו או נפגעו בצורה בלתי הפיכה. בלילה שבו איבד את הכל בתמורה להצלחה, האן יו-היון מתהפך במחשבותיו על מה היה משנה ומה היה שומר אם היה יכול לחיות מחדש מההתחלה.
בסוף הייאוש, הזדמנות בלתי נתפסת מגיעה. כשעיניו נפקחות, גופו חזר שוב לימים הצעירים של תחילת עבודתו בהאן סונג. הדירה הקטנה והבודדה, ריח השמן מהדוכן ליד החברה, וההמון שנכנס כל בוקר לעבודה - הכל נראה מוכר אך שונה מבעבר. מה שיותר חשוב, כל העמיתים שפגש בעבר, והבין את ערכם מאוחר יותר, חזרו לחיים מול עיניו. העמיתים שהיו רק חברי שתייה רגילים, המנהל שנראה תמיד רגיש בגלל לחץ העבודה, והבכיר שהקשיב לבעיותיו, כולם נראים עכשיו כישויות הנושאות בתוכן זרע של טרגדיה שונה.
האן יו-היון יודע. מישהו מתמוטט בגלל עבודה קשה, מישהו הופך לקורבן של החברה, ומישהו עוזב את החברה בגלל פוליטיקה לא הוגנת. כשהוא מתחיל מחדש עם זיכרונות מהעבר, הוא בתחילה מנסה לנצל את הידע הזה כדי להתקדם מהר יותר, להתאים את עצמו למנהל בצורה מדויקת יותר, ולצבור תוצאות בצורה חכמה יותר. כאשר השאלות החדות עוברות בחדר הישיבות, הוא מציג מצגת כמעט מושלמת בהתבסס על התשובות שהביא מהעתיד, ובמצגת המתחרה הוא חוסם משתנים שהצד השני לא הכין מראש, וזוכה בניצחון. אפילו בארוחת הצהריים, הוא מתנהג כאילו הוא יודע מה קרה מאחורי כל מילה או הבעה של עמיתיו.
אך ככל שעובר הזמן, הבחירות שלו הופכות לבעיה פשוטה של הצלחה אישית. הוא יודע את עתידם של כל הדמויות: קוון סה-ג'ונג, שסיים את חייו בצורה אומללה בעבר, הבכיר שתמיד ניצל בתוך הארגון ונשאר לבד, והמנהל שהקדיש את עצמו לחברה אך משפחתו התפרקה. הוא מתחיל לבדוק אם הוא יכול להתערב ולשנות את גורלם. באירועים החברתיים שעוברים כמו בעבר, הוא מונע אמירה מסוימת, או מציע אפשרויות אחרות לעמית שמנסה לעשות בחירה מסוכנת. כאשר מישהו מנסה להיכנס למצב לא הוגן בחדר הישיבות, הוא מספק תמיכה עם נתונים שהכין מראש.
לא חיים לבד, אלא חיים של סולידריות
בתהליך הזה, הסיפור הופך לא רק לסיפור של הצלחה חוזרת, אלא לתיעוד של רגשות האשמה והכפרה של אדם אחד. בחיים הקודמים, האן יו-היון תמיד שם את טובתו האישית ואת קידומו בראש, וסגר את עיניו כאשר מישהו פוטר. בחיים האלה, הוא מתמודד שוב עם כל סצנה שדחה אז, ומנסה לקבל החלטות שונות. אך המערכת הגדולה של החברה לא משתנה בקלות רק על סמך כוונות טובות של פרט. כדי להציל מישהו, הוא עלול לדחוף מישהו אחר לסכנה, וככל שהוא מנסה למנוע רפורמות במשרד מסוים, סערות גדולות יותר מגיעות ממחלקות אחרות.
המאבק על השליטה בהאן סונג והמאבק על הירושה של הקבוצה הם גם חלק חשוב מהסיפור. כאשר הסכסוכים בין משפחת הבעלים והמאבקים הפוליטיים של ההנהלה מתגברים, האן יו-היון נמשך לא רק כעובד מוכשר, אלא כשחקן שמניע את כל הלוח. בזכות הזיכרונות מהעבר, הוא יודע מי יבגוד באיזה רגע, ואיזה פרויקט יקבע את גורל הקבוצה כולה בעתיד, אך לדעת הכל לא אומר שהוא יכול לשנות הכל כרצונו. לפעמים הוא צריך לסכן את מעמדו כדי להציל את האנשים שרצה, ולפעמים הוא מוצא את עצמו במצב שבו עליו לקבל החלטות קרות כדי לחשוב על עתיד החברה.
ככל שהסיפור מתפתח, הקוראים עוקבים אחרי התהליך שבו האן יו-היון מוצא בהדרגה את האיזון בין הצלחה ואושר. הוא מבין באיזשהו שלב, שבחיים הקודמים שלו, מה שהוא באמת מתחרט עליו זה לא שלא הגיע למעמד מנכ"ל, אלא שלא הצליח לשמור על הסוף של האנשים האהובים עליו. לכן, בחיים השניים שלו, הוא מנסה להחזיק בקשרים עם משפחתו ועמיתיו באותה מידה כמו קידום ושכר, ואפילו יותר חשוב מזה. כמובן, המציאות לא כל כך רומנטית. אם הוא מפסיד אירוע חברתי כדי לבלות יותר זמן עם משפחתו, הוא מפסיד את היתרון בתחרות הקידום, ואם הוא מתנגד להוראות המנהל כדי להגן על עמית, הוא מקבל הערות רעות על הביצועים שלו. היצירה לא נמנעת מהדילמה הזו וממשיכה לדחוף, מה שגורם לקוראים לשאול את עצמם שוב ושוב מה הם היו בוחרים.
ככל שהסיפור מתקרב לסוף, הוא מתמזג עם עלייתה ונפילתה של החברה והחיים האישיים, ומגדיל את הסקאלה. לא רק בשוק המקומי אלא גם בעסקי חו"ל, השקעות בעסקים חדשים, דליפת טכנולוגיה, ומאבקים עם המגזר הפיננסי - כל המצבים האמיתיים שהחברה נתונה להם מתגלים, והאן יו-היון מגיע לרגע שבו עליו לבחור כיצד לסיים את חייו השניים. בשלב זה, היצירה משנה את מרכז הכובד שלה מסיפור של גיבור חוזר עם כישורים יוצאי דופן, לדרמה שמביטה ישירות במערכת הקפיטליסטית הקוריאנית ובמציאות העבודה. הקוראים יעקבו עד הסוף אחרי מה שהוא יבחר לשמור ומה הוא יבחר לוותר, ואיזה סוג של הצלחה הוא יבחר. אך מה שחשוב לא פחות מהבחירה הספציפית בסוף, הם השכבות הרגשיות והשאלות הרבות שנצברו בדרך.
K-חזרה, ו-K-פנים האמיתיות של העובד
'גבר עליון' עושה שימוש קלישאי בז'אנר החזרה בזמן, אך יחד עם זאת שוזר בצורה מדויקת את הרגשות הממשיים של העובדים הקוריאנים. הקוראים של סיפורי חזרה בזמן כבר רגילים למבנה שבו הדמות הראשית חוזרת לעבר עם זיכרונות מהעתיד ומתחילה את חייה השניים. אך היצירה הזו מציגה את היכולת לחזור בזמן לא ככוח עליון, אלא כבחירות אנושיות שיכולות להיכשל בכל מקרה. ברגעים חשובים של קבלת החלטות, האן יו-היון תמיד אומר לעצמו "הפעם אני אעשה את זה אחרת", אך הבחירה הזו יכולה להיות התחלה של טרגדיה אחרת. בזכות המבנה הזה, הסיפור לא זורם פשוט לפנטזיה קלה, אלא מתרחב לדרמה שמאזנת בין הצלחה לאתיקה.
נקודה נוספת בולטת היא השימוש במשרד כמרחב. הרבה סיפורי עובדים מודרניים מתמקדים בחדרי ישיבות ובמשרדים, אך בסיפור 'גבר עליון' יש חקירה מעמיקה של מבנה קבלת ההחלטות של החברה ואינטרסים. מדוע השקעה במחלקה מסוימת היא הכרחית, ואיך ההחלטה הזו משפיעה על ספרי החשבונות, משאבי אנוש, ואפילו על הקשרים עם ספקים, מתוארת בצורה משכנעת יחסית. בתהליך הזה, הקוראים מרגישים כאילו הדברים האלה קורים מעליהם בחברה שבה הם עובדים, ובו זמנית, כאשר הדמות הראשית קוראת את הלוח ומביאה את המשחקים האסטרטגיים, הם חווים תחושת הנאה כמו במשחק סימולציה.
הרכב הדמויות אינו פשוט. זה לא סיפור שבו טוב ורע מופרדים בבירור, אלא מלא בדמויות בגוון אפור עם נסיבות ורצונות שונים. המנהל השואף, נאמן לחברה אך עם רצונות פרטיים מעורבים, והעמית שנראה פחדן יכול להיות אדם שמחזיק מעמד למען משפחתו. אפילו דמות שנראית כמו נבל גלוי, עשויה להיות במצב שבו היא צריכה לקבל החלטות קשות כדי לשרוד את החברה. לכן, הבחירות של האן יו-היון תמיד יהיו צודקות עבור מישהו, ובגידה עבור מישהו אחר. השאלה שהיצירה מעלה היא האם יש בכלל בחירה נכונה לחלוטין.
כמובן שיש גם חסרונות. כאשר משלבים את האלמנטים של סיפורי חזרה בזמן, דרמות של משפחות עשירות ופוליטיקה של חברות, יש תחושה של חזרה על התפתחויות שכבר ראינו ביצירות אחרות. במיוחד אם הקוראים שהיו מרוצים מההתפתחויות הקלות בחלק הראשון, ירגישו עייפות כאשר החלקים המאוחרים יותר מתמקדים במאבקים פוליטיים רציניים, רפורמות ארגוניות, ומאבקי שליטה. בנוסף, בגלל שהכישורים של הדמות הראשית כל כך מרשימים, יש תחזיות שהאן יו-היון יפתור כל מצב קשה, מה שמפחית את המתח בחלקים מסוימים.
עם זאת, הסיבה שהיצירה הזו ממשיכה להיות אהובה היא שהיא לא מוותרת על שני הטעמים של פנטזיה והמציאות המרה. הקוראים מרגישים מצד אחד את הסיפוק מהניצחון בחדר הישיבות, ומצד שני, הם שואלים את עצמם אם באמת אפשר להיות מאושר כאשר מגיעים למעמד כזה. השאלה שנותרת עד הסוף היא קרובה יותר לשאלה השנייה. האם חיים שבהם אני נשאר לבד, גם אם אני משיג הצלחה, יכולים להיחשב לניצחון? היצירה לא מציעה תשובה ברורה לשאלה הזו, אלא מאפשרת לכל אחד למצוא את התשובה שלו דרך השגיאות והחוויות של חיי אדם אחד.
‘גבר עליון’ לא נמצא רק למעלה
בנוסף, הנואנס האירוני שהכותרת 'גבר עליון' משדרת הוא מעניין. גבר עליון במובן המסורתי לא מביע רגשות, לא מתנהג בנעימות עם משפחתו, ובמשרד הוא מתואר כאדם שעובד בשקט. אך הדמות של האן יו-היון בסיפור מנסה לא להסתיר את רגשותיו, אלא דווקא לבטא אותם בצורה פעילה יותר. הוא מתנצל ישירות בפני מי שהרגיש לא נעים, ומודה למי שעזר לו. בנקודה הזו, היצירה שואלת מהו באמת גבר עליון. המסר הוא שאדם חזק הוא לא מי שנראה חזק, אלא מי שמנסה להחזיק מעמד ולשאת באחריות עד הסוף.
הסיבה שהיצירה הזו נוגעת במיוחד לקוראים הקוריאנים היא שההסברים על התרבות הארגונית הקוריאנית מאוד מפורטים ומציאותיים. האווירה שבה שעות נוספות נחשבות לדבר מובן מאליו, הקרב העדין של מבטים בארוחות, הקריטריונים המעורפלים בהערכות קידום, וההנחיות הבלתי רציונליות שמגיעות מהדרגים העליונים - כל הסצנות הללו, שכבר חוו רבים מהעובדים, מופיעות בצורה מגוונת. הקוראים עוקבים אחרי האן יו-היון כשהוא משנה את המצב לאט לאט, לפעמים מתנגש ישירות, ולפעמים עוקף, ומרגישים שהחיים שלהם מתמזגים עם הסיפור.
לבסוף, אחת היתרונות של היצירה היא שהיא משתמשת במושג הגדול של חיים שניים, אך מדגישה את החשיבות של בחירות קטנות. עם מי לאכול צהריים, למי לתמוך באירוע חברתי, אם לשתוק בישיבה או להוסיף מילה - כל ההחלטות הקטנות הללו מצטברות, ובסופו של דבר דוחפות את חיי האדם לכיוון שונה לחלוטין. בזכות זה, הקוראים לא רק מקנאים באן יו-היון על כך שהוא יכול לחזור בזמן, אלא גם חושבים שוב על הבחירות הקטנות שעומדות לפניהם.
דמיון פרוע של עובד
למי אפשר להמליץ על 'גבר עליון'? לעובדים שחוזרים הביתה ברכבת התחתית אחרי יום עבודה קשה, ומדי פעם חושבים בצחוק "שיהיה מישהו אחר שיחזור בזמן במקומי", יש סיכוי גבוה שימצאו בנחמה ובקתרזיס מוזר ביצירה הזו. כאשר עוקבים אחרי הבחירות והחרטות של האן יו-היון, לפחות בבוקר שלמחרת, ייתכן שיתעורר בהם אומץ מוזר לחשוב שהם עדיין בחיים הראשון שלהם, ושהם יכולים לבחור אחרת גם עכשיו.
למי שאוהב סיפורי חזרה בזמן והצלחות, היצירה הזו מציעה יותר מעודף של צמיחה, אלא גם מנסה לאמץ את משקל המציאות והאתיקה. עם התפתחויות קלות ומחשבות כבדות שמתחלפות, ייתכן שיגיע רגע שבו הקוראים יפסיקו לרוץ ויתעמקו במחשבות.
למי שאוהב סיפורים על קפיטליזם קוריאני ומערכות חברות, ועל חיי הפרטים שמתבזבזים או מחזיקים מעמד בתוכן, 'גבר עליון' הוא יצירה ששווה לקרוא. מי שאוהב הגדרות של ניהול והשקעות, משאבי אנוש וארגון, ימצא הנאה במשחקי אסטרטגיה שמתרקמים בין חדרי הישיבות, מועצות המנהלים, והסכסוכים של משפחת הבעלים. ובתוך הסיפור הזה, כאשר רואים את ההתמדה של אדם אחד שלא רוצה לוותר על אנשים, יש סיכוי שנחשוב שוב על מה המשמעות של הצלחה עבורנו. היצירה הזו מצליחה לשלב את השאלות הללו בתוך דרמה ארוכה של חזרה בזמן, ומעבר לפנטזיה משרדית פשוטה, היא מציעה סיפור רלוונטי לקוראים הקוריאנים של היום.
