ב-24 בדצמבר 2025, ערב חג המולד שהיה אמור להיות מלא בברכות ובמסרים של שלום, התפוצצה שערורייה חדה בלב תעשיית הבידור של דרום קוריאה, בגנגנאם, סיאול. במרכז השערורייה עמדו המפיק MC몽 (שמו האמיתי שין דונג-היון), שנחשב ל'גאון פצוע' בשל המחלוקות הבלתי פוסקות סביבו, ויו"ר קבוצת פיארק (Piark) צ'אגאוואן, שהפכה לטורפת חדשה בשוק ה-K-Pop בזכות כוחה הכלכלי העצום.
מה שיכול היה להסתיים כמאבק כספי בין ידוען לבעל חברה, הפך לשערורייה ענקית שזעזעה את דרום קוריאה כאשר הופיעה המילה הקטלנית 'בגידה'. סכום התביעה האסטרונומי של 120 מיליארד וון, השליטה בחברת בידור שמחזיקה בכמה מקבוצות האיידול המובילות במדינה, והבגידה והקונספירציה המשפחתית שמסתתרים מאחורי כל זה, יצרו הלם שנראה כמו שילוב של טרגדיה שייקספירית ומותחן עסקי מודרני.
דוח זה מתכוון לחשוף את האמת מאחורי הדרמה המרגשת לכאורה, ולנתח את ההיגיון הכלכלי והמאבק על הכוח שמסתתרים מאחוריה. נעקוב אחר מסלול חייהם של MC몽 וצ'אגאוואן, נבחן כיצד נוצרה והתפרקה האימפריה 'וואן האנדרד' (ONE HUNDRED) שהקימו, וננסה להבין את המסר המבני שהאירוע הזה מעביר לתעשיית ה-K-Pop הגלובלית.
האירוע התחיל באמצע דצמבר 2025, כאשר מסמך אחד דלף מהמערכת המשפטית. היה זה צו תשלום שהוצא על ידי בית המשפט בתביעה שהגיש יו"ר קבוצת פיארק צ'אגאוואן נגד MC몽 להחזרת הלוואה. הסכום היה 120 מיליארד וון (כ-900 מיליון דולר), סכום עצום שיכול להשפיע על גורלה של חברה בינונית, הרבה מעבר למקובל בתעשיית הבידור.
צו תשלום הוא הליך פשוט שבו בית המשפט מורה על תשלום על סמך בקשה חד צדדית של הנושה, ללא דיון מלא. אם החייב לא מגיש התנגדות תוך שבועיים, הצו מקבל תוקף של פסק דין סופי. להפתעת כולם, MC몽 לא הגיש כל התנגדות במסגרת הזמן החוקית, מה שמעיד על כך שהוא הכיר בקיומה של החוב של 120 מיליארד וון מבחינה חוקית ועובדתית.
אנשי התעשייה לא הצליחו להסתיר את תדהמתם. רק שנה קודם לכן, השניים הקימו יחד את חברת ההפקה הגלובלית 'וואן האנדרד' והצהירו על כוונתם ליצור "מרכז פיקוד ל-K-תרבות". מדוע נחתמו שטרי חוב בין שני השותפים, ומדוע הסתיים השותפות במאבק משפטי? השאלות הללו היו רק הקדמה לשערורייה שעמדה להתפוצץ.
נחזור אחורה בזמן. סימני השבר כבר הורגשו בקיץ 2024. ב-13 ביוני 2024, הודיעה 'וואן האנדרד' בהודעה לעיתונות כי "MC몽 הוצא מהחברה בשל סיבות אישיות". החברה לא פירטה את הסיבות, אך בתעשייה שמו לב לנימת המילה 'הוצאה', שהעידה על הדחה או שלילת סמכויות ולא על פרישה מרצון.
ביולי, MC몽 הודיע ברשתות החברתיות כי "הוא משאיר את כל ענייני ההפקה של וואן האנדרד וביג פלאנט מייד לצ'אגאוואן, ומחליט ללמוד בחו"ל למען בריאותו והתפתחותו האישית". לכאורה, זה נראה כמו פרידה יפה בשל בריאות ולימודים, אך האמת הייתה קרה. לפי הדיווחים, צ'אגאוואן הגישה את התביעה להחזרת ההלוואה בדיוק כשהוא הוצא מהחברה ביוני 2024. כלומר, 'לימודים' היו רק תירוץ חיצוני, והאמת הייתה שהסכסוך הכספי התפוצץ והוא נדחק מהניהול.
MC몽 (שמו האמיתי שין דונג-היון) היה אייקון בתרבות הפופ הקוריאנית של שנות ה-2000. הוא הופיע לראשונה ב-1998 עם פיפל קרו, וב-2004 עבר לקריירת סולו עם להיטים כמו '180 מעלות', 'גלידה', 'קרקס', ו'מכתב אליך'. האנרגיה החיובית והמלודיות הפופולריות שלו העלו אותו לפסגת תעשיית הבידור והבידור.
אך ב-2010, הקריירה שלו התפרקה. הוא עמד למשפט בשל חשד להימנעות משירות צבאי באמצעות עקירת שיניים מכוונת, והזעם הציבורי כיסה אותו. לאחר שנים של מאבקים משפטיים, ב-2012, בית המשפט העליון הכיר באשמתו רק בעיכוב גיוס באמצעות הונאה, וזיכה אותו מהחשד המרכזי של עקירת שיניים מכוונת. מבחינה חוקית, הוא לא היה משתמט, אך מבחינת הציבור, הוא לא נסלח.
MC몽, שנחסם מהופעות בטלוויזיה, בחר בדרך של 'מפיק ללא פנים'. הוא שיתף פעולה עם צוותי הפקה כמו אידן יופצ'אקי והתמקד בהפקה, והלהיטים שהפיק עדיין כבשו את המצעדים. למרות שהאלבומים שהוציא תחת שמו הגיעו למקום הראשון במצעדי המוזיקה, הביקורת הציבורית לא פסקה. הוא היה זקוק למגן חזק שיגן עליו ולפלטפורמה עסקית גדולה יותר מהכנסות המוזיקה. זו הייתה הסיבה שהוא ניסה להפוך ליזם.
צ'אגאוואן הייתה שם לא מוכר לציבור, אך ידועה בתעשיית הבנייה. היא יו"ר קבוצת פיארק, שמחזיקה בפיארק בנייה ופיארק נכסים, והיא בעלת חברה צעירה. קבוצת פיארק מתמקדת בפיתוח מוצרים למגורים יוקרתיים וביצועם, והיא קבוצה בינונית בתעשיית הבנייה.
תעשיית הבנייה היא מסורתית עם נזילות מזומנים גבוהה, אך רגישה לשינויים כלכליים ומוגבלת בצמיחה. רבות מהחברות הקוריאניות בתחום הבנייה והחברות הבינוניות מחפשות הזדמנויות חדשות בתעשיית הבידור, וצ'אגאוואן הייתה בחזית המגמה הזו. היא רצתה להיות לא רק משקיעה, אלא שחקנית ישירה.
כוחה הכלכלי היה עצום. הכנסות פיארק בנייה ב-2023 היו כ-1,229 מיליארד וון, אך כוחה הכלכלי האישי של צ'אגאוואן הוערך כגבוה יותר. היא הפכה לבעלת מניות עיקרית בביג פלאנט מייד, ורכשה את מיליון מרקט, והפכה לשחקנית גדולה בתעשיית הבידור. עבור צ'אגאוואן, MC몽 היה השותף המושלם שיכול לספק לה את הידע והיצירתיות בעסקי הבידור, ולהפוך את ההון שלה ל'כוח תרבותי'.
ביולי 2023, MC몽 וצ'אגאוואן הקימו יחד את 'וואן האנדרד' (ONE HUNDRED). שם החברה שיקף את השאיפה שלהם לכלול את כל ההפקה והתוכן (100%). החברה לא הייתה סתם סוכנות, אלא 'לייבל אם' (Mother Label) שמחזיקה בביג פלאנט מייד ובמיליון מרקט, ומסייעת לאמנים לפרוץ לשוק הגלובלי.
הרכב וואן האנדרד היה מרשים.
יו"ר: צ'אגאוואן (ניהול והון)
מפיק ראשי: פארק ג'אנג-גאון (אידן יופצ'אקי), MC몽 (יצירתיות וגיוס אמנים)
אמנים: לי מו-ג'ין, ויוי (VIVIZ), הא סונג-וון, רן, הו גאק, ובהמשך הצטרפו טאמין ולי סונג-גי, אקסו צ'ן-בק-שי וכו'.
הרכב זה היה ברמה שאיימה על כל סוכנות גדולה. במיוחד, הם ניסו לגייס אמנים באופן אגרסיבי על בסיס כוחה הכלכלי של קבוצת פיארק, מה שגרם לחיכוכים בלתי נמנעים עם ענקי הבידור הקיימים.
האירוע שבו וואן האנדרד בלטה ביותר היה 'פרשת אקסו צ'ן-בק-שי (צ'ן, בק-היון, שיומין)' שהתרחשה בין 2023 ל-2024. האירוע הזה הראה את חוסן הברית בין MC몽 וצ'אגאוואן, ובו זמנית הזהיר עד כמה הדרך שהם הולכים בה היא מסוכנת.
ביוני 2023, חברי אקסו צ'ן, בק-היון ושיומין הודיעו ל-SM Entertainment (להלן SM) על ביטול חוזה הבלעדיות שלהם. SM טענה כי מאחורי המהלך עומדת "כוח חיצוני לא טהור", והצביעה על ביג פלאנט מייד, שבה MC몽 היה חבר דירקטוריון, כמי שעומדת מאחורי המהלך. SM הגדירה זאת כ'טמפרינג' (Tempering, פעולה של יצירת קשר עם אמנים תחת חוזה כדי לגייסם) וגינתה זאת בחריפות.
צ'אגאוואן ו-MC몽 הכחישו זאת בתוקף. צ'אגאוואן הצהירה כי "היא רק אחות גדולה של בק-היון, ואין כאן טמפרינג", ו-MC몽 טען כי "הוא רק נתן עצות כמוזיקאי בכיר". בסופו של דבר, צ'ן-בק-שי הגיעו להסכם דרמטי עם SM והקימו את הלייבל העצמאי 'INB100', אך במאי 2024, INB100 הפכה לחברת בת של וואן האנדרד, מה שהביא את צ'ן-בק-שי למעשה לחיקם של MC몽 וצ'אגאוואן.
האירוע הזה השאיר שתי תובנות חשובות.
הנאמנות של צ'אגאוואן: צ'אגאוואן הופיעה במסיבת עיתונאים והצהירה כי "תגן על בק-היון עד הסוף", והבטיחה תמיכה ואהבה בלתי מוגבלת לאמנים. זה הראה שהיא לא רק משקיעה, אלא יוצרת קשרים עמוקים עם האמנים.
האויב החיצוני: במאבק מול SM, וואן האנדרד הפכה ל'אויב הציבורי' בתעשייה. ככל שהלחץ החיצוני גבר, כך החשיבות של הלכידות הפנימית גדלה, אך באופן פרדוקסלי, כל שבר פנימי קטן יכול היה להוביל לפיצוץ גדול יותר.
ב-24 בדצמבר 2025, אתר הבידור 'דה פקט' (The Fact) פרסם כתבה שקבעה כי כל הסכסוך העסקי הזה נובע מ'בגידה'. האתר טען כי צ'אגאוואן, שהייתה נשואה, ו-MC몽 היו בקשר רומנטי במשך שנים, וביניהם עבר סכום של 120 מיליארד וון.
הכתבה נגעה באחד הנושאים הרגישים ביותר בחברה הקוריאנית - 'בגידה'. למרות שב-2015 בוטל החוק נגד ניאוף, בגידה עדיין נחשבת לחטא מוסרי בלתי נסלח בקוריאה, ומהווה 'סיכון בעלים' קטלני לבעלי חברות.
הבסיס המרכזי של הכתבה היה תוכן שיחות קקאו טוק שהוחלפו בין השניים. האתר שחזר את השיחות ותיאר כיצד השניים רבו כזוג, ובתהליך הפרידה דרשו התחשבנות כספית. לפי הכתבה, צ'אגאוואן העניקה ל-MC몽 הלוואה של 120 מיליארד וון בשל הקשר המיוחד ביניהם, וכאשר הקשר התפרק, היא ניסתה להחזיר את הכסף.
הכתבה שינתה את מסגרת האירוע מ'תביעה להחזרת הלוואה' ל'דרמה רומנטית בשל בגידה'. הציבור התחיל לתהות אם 120 מיליארד הוון היו כספי עסקים או 'כספי פרידה' או 'כספי תחזוקה של הקשר'.
כאן עלינו לנתח בקור רוח את אופיו של הסכום של 120 מיליארד וון. לפי דוח הביקורת של פיארק בנייה, ההכנסות ב-2023 היו 1,229 מיליארד וון, וב-2024 ירדו ל-1,193 מיליארד וון. אם נניח ששיעור הרווח התפעולי הוא ברמה המקובלת בתעשיית הבנייה (5-10%), 120 מיליארד וון הם סכום שעולה על הרווח התפעולי השנתי של החברה.
אם הכסף הזה היה כספים אישיים של צ'אגאוואן ולא כספי החברה, כוחה הכלכלי האישי היה עצום. לעומת זאת, אם הכסף היה כספי החברה, הבעיה מורכבת יותר. אם בעלים העניק הלוואה גדולה ללא בטחונות לשותף בקשר אישי (או עסקי לא ברור), זה יכול להוביל להאשמות של מעילה. בהתחשב בכך שקבוצת פיארק הפסיקה חלק מהפעילויות העסקיות שלה בשל תנאי השוק, ייתכן שהחזרת 120 מיליארד הוון הייתה חיונית לשיפור הנזילות של החברה.
מיד לאחר פרסום הכתבה של דה פקט, MC몽 שבר את שתיקתו. הוא פרסם פוסט ארוך באינסטגרם, הכחיש את שמועות הבגידה והודיע כי יגיש תביעה נגד העיתון והמדליף. הכחשתו לא הייתה רק 'לא', אלא התקפה נגדית שחשפה את הקונספירציה הגדולה מאחורי האירוע.
ה'ציר הרשע' ש-MC몽 הצביע עליו היה, להפתעת כולם, הדוד (הדוד הקטן) צ'אג'ון-יונג של צ'אגאוואן. לפי טענות MC몽, האירוע לא היה דרמה רומנטית אלא הפיכה פנימית שנועדה להשתלט על הניהול.
לפי המידע ש-MC몽 חשף, צ'אג'ון-יונג ניסה לקחת את החברה מאחייניתו צ'אגאוואן, ובתהליך ניסה לגייס את MC몽, שהיה שותף מרכזי ובעל מניות שני.
הצעה: צ'אג'ון-יונג הציע ל-MC몽 "לשמור על מעמדו כבעל מניות שני, ולהשתלט על החברה יחד", ושלח לו מסמכים מזויפים, רשימת בעלי מניות וחוזי מכירת מניות.
איומים: כאשר MC몽 סירב והחליט לעמוד לצד צ'אגאוואן, צ'אג'ון-יונג ואנשיו הגיעו לביתו, זרקו חפצים והכו אותו, ואיימו עליו כמו 'בריונים' כדי להכריח אותו לחתום על החוזים.
זיוף: MC몽 טען כי השיחות בקקאו טוק שפורסמו בתקשורת "לא היו ערוכות אלא נוצרו מחדש (זויפו) לחלוטין". הוא הסביר כי ההודעות ששלח לצ'אג'ון-יונג כדי להרוויח זמן או להגן על עצמו זויפו והוגשו לתקשורת על ידי צ'אג'ון-יונג.
לפי התסריט הזה, עזיבתו של MC몽 את החברה ביוני 2024 לא נבעה מסכסוך עם צ'אגאוואן, אלא כהקרבה עצמית כדי להגן על צ'אגאוואן והחברה מפני איומי הדוד. כמו כן, החוב של 120 מיליארד וון עשוי היה להיות תוצאה של תהליך סבוך של סידור מניות והגנה, או תזרים כספים שנועד להרגיע את התקפות הדוד.
עם צמיחתה של תעשיית ה-K-Pop לתעשייה גלובלית, נכנסו לשוק הבידור 'הון חיצוני' ממגזרים כמו בנייה, IT וקמעונאות. רכישת חברות בידור על ידי חברות בנייה בינוניות כמו קבוצת פיארק עשויה להיות הגיונית מבחינת גיוון פורטפוליו, אך היא יוצרת התנגשות תרבותית עסקית.
התרבות האנכית והגברית של תעשיית הבנייה, והניהול המשפחתי שמאפשר שליטה מוחלטת של בעלי החברה, מתנגשים לעיתים קרובות עם תעשיית הבידור החופשית והיצירתית. הטענה כי 'הדוד' השתמש באיומים פיזיים מעידה על כך שעדיין קיימת אלימות פרימיטיבית וניהול משפחתי בעייתי בחלק מהחברות. 'סיכון בעלים' שבו חיי הפרט של הבעלים או סכסוכים משפחתיים מערערים את החברה כולה, מהווה איום חמור על האמנים והמשקיעים.
הנפגעים הגדולים ביותר הם האמנים. כיום, צ'ן-בק-שי, ויוי, לי מו-ג'ין ואחרים תחת וואן האנדרד נאלצים לצפות במאבק הבוץ של ההנהלה בזמן שהם זקוקים לתמיכה הגדולה ביותר.
פגיעה בתדמית: שמועות על בגידה וסכסוך ניהולי פוגעות בערך המותג של האמנים.
חשש להקפאת כספים: התביעה של 120 מיליארד וון והכאוס הניהולי עלולים לעכב את מימון הפקת האלבומים, סיורים בחו"ל והתחשבנות.
סיכון לתביעות ביטול חוזה: כמו שצ'ן-בק-שי דרשו שקיפות בהתחשבנות וביטול חוזה מול SM, אם אמון האמנים בוואן האנדרד יפגע, ייתכן שיתרחשו עזיבות ותביעות נוספות. במיוחד כאשר 'הכוח החיצוני הלא טהור' ש-SM חששה ממנו מתגלה כמתפרק מבפנים, האמנים עלולים למצוא את עצמם שוב ללא מקום ללכת אליו.
השערורייה של MC몽 וצ'אגאוואן עדיין בעיצומה. MC몽 הודיע על תביעה פלילית, וצווי התשלום של 120 מיליארד וון אושרו. הכדור עובר כעת לבית המשפט ולחקירת התביעה.
האירוע הזה חושף את הצללים שמסתתרים מאחורי האורות הזוהרים של תעשיית הבידור הקוריאנית. זהו השתוללות של הון לא מאומת, הנזק של ניהול משפחתי פרימיטיבי, והתשוקה האנושית הבלתי נגמרת לכסף ויחסים.
לקוראים מחו"ל, האירוע הזה עשוי להיראות כמו גרסה של דרמת נטפליקס 〈Succession(ירושה)〉 בעולם ה-K-Pop. יורשת של חברת בנייה, מפיק גאון אך מושחת, ודוד מרושע שמנסה להשתלט על החברה. המלחמה על 120 מיליארד וון, המהווה מקגאפין (MacGuffin), מוכיחה כי ה-K-Pop הוא לא רק ז'אנר מוזיקלי, אלא שדה קרב עסקי ענק שבו מתנגשים הון וכוח.
לא משנה מה תהיה האמת שתתגלה בעתיד, מגדל בבל של וואן האנדרד כבר חווה שבר רציני. ובין השברים, אנו עדים לפנים המסוכנות ביותר של אימפריית ה-K-Pop. מי ישרוד ויצחק בסוף המלחמה הזו? או שמא כולם יישארו כמפסידים?
