פשיטת הרגל של אינטרפארק קומרס... הפחד מ'כסף שחור' שתקף את חברות ההפקה של K-POP

[magazine kave=פאק סונאם כתב] בשנת 2025, דרום קוריאה נראית כאילו היא חווה תקופת זוהר תרבותית. K-POP כבר לא מוזיקה שולית באסיה, אלא תעשייה ענקית שמאיימת על השוק הפופ האנגלו-אמריקאי. על הדרך שסללו BTS ובלקפינק, רצים אינספור קבוצות צעירות, וה'K-אינבייז'ן' הכולל דרמות וסרטים קוריאניים, כמו גם K-ביוטי, נחשב לפלישה תרבותית מקיפה שעולה על 'הפלישה הבריטית' של הביטלס בשנות ה-60. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומכס מצביעים על שיאים חדשים ביצוא, והממשלה ממהרת לשבח זאת כ'ניצחון הכוח הרך'.  

אך מאחורי ההצלחה המרהיבה הזו מסתתרת 'מציאות מרה' שאף אחד לא שם לב אליה או מתעלם ממנה בכוונה. ככל שההצלחה גדולה יותר, כך גם הצל שלה מתארך. אחרי שהאורות הבוהקים של הבמה כבים, זרימת הכספים שמחזיקה את תעשיית הבידור כבר מזמן סובלת מטרשת עורקים. אנו עדים לתופעה מוזרה שבה האווז שמטיל את ביצי הזהב של K-POP גווע ברעב לפני שחותכים את בטנו. אותות הקריסה לא הגיעו משערוריות של איידולים או מחלוקות על גניבת מוזיקה, אלא דווקא מהתחומים הבסיסיים והמשעממים ביותר של 'הפצה' ו'חישוב'.

ב-16 בדצמבר 2025, בית המשפט לשיקום בסיאול הכריז על פשיטת רגל של אינטרפארק קומרס. זה לא סתם סגירה של חנות מקוונת. זהו נפילת המותג הסמלי 'אינטרפארק', שכתב את ההיסטוריה של המסחר האלקטרוני הקוריאני מאז סוף שנות ה-90, ופירוק של צינור הפצה ענק שתמך בשוק האלבומים הפיזיים של K-POP. השם המוכר למעריצים זרים כמקום לרכישת כרטיסי קונצרטים ואלבומים, נעלם כעת מההיסטוריה, כשהוא משאיר מאחוריו אלפי נושים ומיליארדי וון של תשלומים לא מסודרים.  

רבים מהקוראים הזרים ומעריצי K-POP יתפלאו. "האם אינטרפארק לא עדיין מוכרת כרטיסים?" "האם לא רכשתי כרטיסים לקונצרט של סבנטין באינטרפארק?" בלבול זה מדגים את המורכבות וההטעיה של המצב. אנו חיים במבנה מעוות שבו קיימות 'שתי אינטרפארק'. אינטרפארק שמוכרת את הבמה (אינטרפארק טריפל) שרדה, אך אינטרפארק שמוכרת את האלבומים (אינטרפארק קומרס) מתה.

מעבר לחדשות על פשיטת רגל של חברה, אנו רוצים לחשוף את היחסים הפוליטיים והכלכליים (Polyconomy) שמאחורי הקלעים. נחקור כיצד האימפריה הפלטפורמית הענקית Qoo10 רדפה אחרי אשליית הנפקה בנאסד"ק ושברה את עמוד השדרה של תעשיית ה-K-POP, וכיצד המנהג המעוות של 'דחיפה' (Miloneogi) פגש את משבר הנזילות והוביל את חברות ההפקה הקטנות לפחד מפשיטת רגל. זהו התיעוד העמוק ביותר על הון, תאוות בצע וקריסה שמסתתרים מאחורי הריקוד והשירה המרהיבים.  

כדי להבין את תחילת הקריסה הגדולה הזו, יש לעקוב אחרי המסלול של קבוצת Qoo10 והמנכ"ל שלה, גו יונג-ביי. גו יונג-ביי הוא דמות בולטת בהיסטוריה של המסחר האלקטרוני הקוריאני. הוא התחיל את Gmarket כוונצ'ר פנימי של אינטרפארק והפך אותה לשוק הפתוח המוביל בקוריאה, ובשנת 2009 מכר אותה ל-eBay האמריקאית, וכתב את המיתוס של 'אמזון הקוריאנית'. בעקבות סעיף 'איסור תחרות בקוריאה' שהוצב כתנאי למכירה, הוא עבר לסינגפור והקים את Qoo10, כשהוא מנסה לכבוש את השוק בדרום-מזרח אסיה.  

הבעיה היא שהשאיפה שלו לא הסתיימה בניהול מסחר אלקטרוני פשוט. המטרה הסופית שלו הייתה להנפיק את חברת הלוגיסטיקה של Qoo10, 'Qxpress', בנאסד"ק. הנפקה בנאסד"ק הייתה הבמה הטובה ביותר למקסם את ערך החברה, אך לשם כך היה צורך ב'הגדלת גוף' מרשימה. כדי להשיג יתרון בבדיקת ההנפקה, המדדים החשובים ביותר היו GMV ונפח המטען. גו יונג-ביי התחיל 'סערת M&A חסרת תקדים' כדי להגדיל את המספרים הללו באופן דרמטי בטווח קצר.  

מאז 2022, האסטרטגיה של Qoo10 לחזור לשוק הקוריאני הייתה תוקפנית עד כדי הרסנית. הם רכשו בזול או באמצעות החלפת מניות את TMON, WeMakePrice ואינטרפארק קומרס. זה נראה כמו חזרתו המרהיבה של אימפריית Qoo10. נולד דינוזאור ענק במקום הרביעי בתעשייה.  

אך מקור הכספים לרכישות הללו היה בעייתי. Qoo10 למעשה השתמשה ב'קליפה ריקה' כדי להגדיל את גודלה. עם מחסור בנכסים נזילים, Qoo10 יצרה מבנה של 'פונזי' שבו השתמשה בכספי המכירות של החברות הנרכשות כדי לרכוש חברות נוספות או לשלם על הוצאות תפעול. הם השתמשו בכספי הלקוחות של TMON כדי לכסות את ההפסדים של WeMakePrice, ובכספי WeMakePrice כדי לשלם על סחורות של אינטרפארק קומרס.  

המבנה המסוכן הזה קרס ביולי 2024, כאשר TMON ו-WeMakePrice לא הצליחו לשלם לספקים את התשלומים (פרשת TMON). נוצרו חובות לא מסודרים של מעל 1.2 טריליון וון, וזה נרשם כהתרסקות הפיננסית הגרועה ביותר בהיסטוריה של תעשיית ההפצה הקוריאנית. וההלם עבר מיד לחברה אחרת בקבוצה, אינטרפארק קומרס.  

לאינטרפארק קומרס היה מחזור חישוב שונה מזה של TMON או WeMakePrice. בעוד שהחברות האחרות בקבוצה עשו חישוב חודשי, אינטרפארק קומרס פעלה במערכת חישוב שבועית, ולכן בתחילה היה נראה שהנזק יהיה פחות. אך האמון בשוק היה אכזרי. כאשר התגלתה החולשה הפיננסית של קבוצת Qoo10 כולה, חברות התשלומים והכרטיסים עצרו את התשלומים לאינטרפארק קומרס. כאשר העורקים נחסמו, הלב הפסיק לפעום במהירות.  

באוגוסט 2024, אינטרפארק קומרס הגישה בקשה לשיקום עסקי בבית המשפט. לאחר 16 חודשים של מאבקים משפטיים וניסיונות מכירה, לא נמצא 'מציל' שירצה לרכוש חברה שערכה המותג שלה נפגע והחובות שלה עלו על הנכסים. ב-16 בדצמבר 2025, הכרזת פשיטת הרגל של בית המשפט הייתה אסון צפוי. בית המשפט קבע כי "ערך הפירוק גדול מערך ההמשכיות". שורה זו בפסק הדין הפילה עמוד ענק שתמך בשוק הפצת האלבומים של K-POP.  

הנקודה שמבלבלת את מעריצי ה-K-POP הזרים ביותר היא כאן. "אם אינטרפארק פשטה רגל, איך אני עדיין יכול לרכוש כרטיסים לקונצרטים באינטרפארק?" כדי לפתור את החידה הזו, יש לחזור לשנת 2021.

באותה תקופה, חברת יוניקורן בתחום הפנאי, Yanolja, רכשה 70% ממניות אינטרפארק בכ-3 טריליון וון. המטרה של Yanolja הייתה ברורה. להשתלט על הביקוש לטיולים וכרטיסי הופעות שיתפוצץ לאחר מגפת הקורונה. כלומר, Yanolja רצתה את החלקים הרווחיים של 'טיולים' ו'כרטיסים'. לעומת זאת, החלקים של 'קניות' ו'ספרים (כולל אלבומים)' שהיו בהפסד תמידי היו כמו עצם בגרון.  

לכן, Yanolja ביצעה ניתוח מדויק לפיצול אינטרפארק.

• אינטרפארק טריפל (Interpark Triple): חברה בבעלות וניהול ישיר של Yanolja. אחראית על עסקי הטיולים (טיסות/לינה) והכרטיסים (הופעות/תערוכות). הם מופרדים לחלוטין מבחינה פיננסית מהפרשה של Qoo10 ועדיין מחזיקים במקום הראשון בתעשייה.  

• אינטרפארק קומרס (Interpark Commerce): חברה נפרדת שנוצרה מהפרדת עסקי הקניות והספרים/אלבומים. באפריל 2023, Yanolja מכרה את כל החלק הזה ל-Qoo10.  

הבעיה הייתה שהכוח של המותג 'אינטרפארק' היה חזק מדי. Qoo10 קיבלה את הזכות להשתמש בשם 'אינטרפארק' לתקופה מסוימת כאשר רכשה את אינטרפארק קומרס. בעיני הצרכנים, זה נראה כאילו הם פשוט עוברים בין תפריטים באותו אתר 'אינטרפארק', אך למעשה הם עברו בין מערכות מחשוב של שתי חברות שונות לחלוטין.  

הכרטיסים נכנסו לכספת של Yanolja, והאלבומים לכספת של Qoo10. כאשר פרשת Qoo10 התפוצצה ב-2024, Yanolja מיהרה להבהיר את ההפרדה. הם פרסמו הודעה גדולה: "אינטרפארק טריפל ואינטרפארק קומרס הן חברות נפרדות", והודיעו ל-Qoo10 על ביטול חוזה השימוש במותג. אפילו אינטרפארק קומרס ניסתה לשרוד על ידי מיתוג מחדש בשם 'Byzle', אך זה היה כמו לצבוע מחדש ספינה טובעת.

הנזק מהפיצול המורכב הזה נפל כולו על הצרכנים, במיוחד על מעריצי ה-K-POP. נניח שמעריץ רכש כרטיס לקונצרט של סבנטין באינטרפארק טריפל והזמין אלבום באינטרפארק קומרס כדי להשתתף בהגרלת פנסיין. הכרטיס נשלח כראוי וההופעה מתקיימת ללא בעיות. אך האלבום לא מגיע. כאשר לוחצים על כפתור מעקב המשלוח, מופיעה הודעת שגיאה "אין פרטי הזמנה". מרכז השירות לא עונה לטלפונים, ובקשות להחזר נדחות בשל שגיאות מערכת. המעריצים כועסים, אך לא ברור למי לפנות. בקהילות זרות כמו Reddit וטוויטר, התלונות "האלבום שהזמנתי מאינטרפארק גלובל לא הגיע כבר 6 חודשים", "הכסף שלי נעלם" נמשכו לאורך כל 2025. זה לא היה עיכוב משלוח פשוט, אלא מצב שבו Qoo10 השתמשה בכספי המכירות ולא נותר כסף לרכוש את הסחורה.  

פשיטת הרגל של אינטרפארק קומרס לא רק פגעה במכירת כמה אלבומים, אלא זעזעה את כל תעשיית ה-K-POP בשל המבנה המעוות של 'דחיפה' (Miloneogi). מנהג זה הפך לנפוץ כאשר התחרות על מכירות בשבוע הראשון (초동) התחממה בעשור ה-2020.

[כיצד פועלת הדחיפה]

1. הזמנה מוקדמת (Pre-order Bulk): חברת ההפקה מבקשת או מסכימה עם המפיץ (כמו אינטרפארק קומרס) להזמין מראש אלפי עד עשרות אלפי עותקים של האלבום כדי להעלות את מכירות השבוע הראשון.

2. קיום אירועים: המפיץ מארגן אירועים כמו פנסיין או שיחות וידאו כדי למכור את המלאי העצום הזה. המעריצים רוכשים עשרות עותקים כדי להגדיל את סיכויי הזכייה שלהם.

3. פער בחישוב: המפיץ מקבל את הכסף מהמעריצים מיד, אך משלם לחברת ההפקה לפי מחזור החישוב המוסכם.

מבנה זה פועל רק כאשר יש 'אמון' ו'זרימת מזומנים' חלקה. חברת ההפקה משקיעה בהפקת האלבום ובשיווק, והמפיץ מחזיק בכספי ההחזר. אך המפיץ, אינטרפארק קומרס, פשט רגל. הכסף שהמעריצים שילמו נעלם בחגיגת החובות של Qoo10, והכסף שחברת ההפקה הייתה אמורה לקבל עבור האלבומים התפוגג.

חברות הפקה גדולות כמו HYBE, SM ו-JYP יכולות לחזק את רשת ההפצה שלהן (Weverse Shop, JYP Shop) או לספוג את ההפסדים בזכות הכוח הכלכלי שלהן. הבעיה היא בחברות ההפקה הקטנות והבינוניות. הן מממנות את עלויות הפקת האלבומים, צילום הקליפים והכשרת המתלמדים בעיקר באמצעות 'תשלומים מראש' או רווחי מכירת האלבומים. המנהג של תשלומים מראש, שבו המפיץ מציע לחברת ההפקה "אם תתן לנו את זכויות ההפצה הבלעדיות, נלווה לך 10 מיליארד וון", הוא סוד גלוי בתעשייה וסוג של סם.

עבור חברות הפקה קטנות ובינוניות, שהכספים הלא מסודרים שלהן באינטרפארק קומרס מגיעים למיליוני עד עשרות מיליוני וון, פשיטת הרגל הזו היא כמו גזר דין מוות. אפילו חברות הפקה בינוניות כמו Fantagio סובלות מלחץ של חובות ומיסים, והחברות הקטנות יותר נסגרות בשקט. כמו במשפט מהטור של פאק סונאם, "מדינה שבה ההצלחה הופכת לעונש", ככל שחברת ההפקה מכרה יותר אלבומים ושברה שיאי מכירות בשבוע הראשון, כך היא נפגעה יותר מהכספים הלא מסודרים באינטרפארק קומרס.  

כאן הקוראים לא צריכים לבלבל בין 'סאג'אגי' (Sajaegi) ל'דחיפה'.

• סאג'אגי: פעולה בלתי חוקית שבה חברת ההפקה רוכשת את האלבומים שלה כדי לזייף את המצעדים.  

• דחיפה (Miloneogi): שיטה שבה המפיץ לוקח על עצמו את המלאי ומוכר אותו למעריצים דרך אירועים כמו פנסיין. מבחינה חוקית זהו אזור אפור, אך זה נחשב לניצול יתר של הארנקים של המעריצים.

המשבר הנוכחי אינו תוצאה של סאג'אגי בלתי חוקי, אלא של מנהג דחיפה מוגזם שפגש את החולשה הפיננסית של המפיץ וגרם ל'תאונה פיננסית'. המפיץ השתמש בכספי המעריצים כ'רווח עתידי' (Pre-spending), וכאשר הבועה התפוצצה, נותרו רק חובות.

בשנת 2023, מכירות האלבומים הפיזיים של K-POP חצו לראשונה את רף 100 מיליון העותקים והגיעו לשיא. אך בשנת 2024, השוק התקרר במהירות. לפי נתוני Circle Chart, מכירות האלבומים הפיזיים בשנת 2024 ירדו ב-19.5% לעומת השנה הקודמת והגיעו ל-92.7 מיליון עותקים. זו הייתה הפעם הראשונה מאז 2014 שהשוק חווה צמיחה שלילית (De-growth).

המגמה הזו נמשכה גם בשנת 2025. לפי נתוני היצוא והיבוא של מכס, יצוא האלבומים בשנת 2024 עלה ב-0.55% בלבד לעומת השנה הקודמת, והיצוא לשוק הגדול ביותר, יפן, ירד ב-24.7%. מומחים מפרשים זאת כ'עייפות מעריצים' ו'תיקון שוק', אך זהו לא רק עייפות, אלא 'קריסת האשראי של ההפצה' שגרמה לצמצום כפוי.

תעשיית התוכן הקוריאנית סובלת מ'דילמת קבלני המשנה'. כמו ש-Netflix לוקחת את רוב הרווחים וה-IP של סדרת 'משחק הדיונון', כך גם K-POP תלויה בבריאות הפלטפורמות שמחזיקות את שערי מכירת האלבומים (אינטרפארק, Yes24, Aladin וכו'). פשיטת הרגל של אינטרפארק קומרס גרמה לכך שהכסף לא זורם בשוק. המפיצים חווים משבר נזילות ומפחיתים או מבטלים את התשלומים המוקדמים לחברות ההפקה, ואין להם יכולת להתמודד עם מלאי הדחיפה. "כאשר הכסף מתייבש, אי אפשר להפיק אלבומים".

זה דומה ל'פולאריזציה מרובה' בשוק הנדל"ן. חברות הפקה גדולות מוצאות דרכים לשרוד באמצעות הפצה ישירה גלובלית (D2C) ושיתופי פעולה עם לייבלים זרים, אך חברות הפקה קטנות שתלויות ברשת ההפצה המקומית קורסות. בשנת 2025, אנו עדים להיעלמות עמוד השדרה של שוק ה-K-POP ולפולאריזציה בין מספר קטן של IP סופר לבין מספר רב של חברות קטנות.

הנפגעים הגדולים ביותר מפשיטת הרגל של אינטרפארק קומרס הם חברות ההפקה מבחינה כספית, אך המעריצים של K-POP ברחבי העולם נפגעים מבחינה פסיכולוגית. במיוחד עבור מעריצים זרים, 'רכישה ישירה' היא תהליך מורכב ומלחיץ, והמשבר הנוכחי הפך את הלחץ הזה למציאות. בקהילות כמו Reddit, מופיעים ביטויים כמו "ההזמנה שלי הפכה לרוח רפאים". הכסף יצא, אך פרטי ההזמנה נעלמו ואין למי לפנות. זה לא רק חוסר שביעות רצון משירות, אלא 'הנחה קוריאנית' (Korea Discount). "קנייה ישירה מאתרים קוריאניים היא מסוכנת". המעריצים הזרים פונים לאמזון או למוכרים מקומיים, וזה מוביל לירידה בשולי הרווח של חברות ההפקה הקוריאניות.  

המשבר של קבוצת Qoo10 הוביל גם לשיתוק של חברת הלוגיסטיקה שלה, Qxpress. המשלוחים לחו"ל דרך אינטרפארק קומרס נתקעו בנמלים ובמחסנים בשל בעיות תפעול של Qxpress. מעריץ יפני סיפר: "הזמנתי את המוצרים של Caratland (מפגש מעריצים של סבנטין) לשנת 2025, אך לא קיבלתי אותם גם 6 חודשים לאחר האירוע". השיתוק הלוגיסטי הורס את חוויית המעריצים. רכישת אלבום היא לא רק צריכה, אלא טקס תמיכה באמן, וכאשר הטקס הזה מוכתם בהונאה ועיכובי משלוח, נטישת המעריצים מואצת.

הליך פשיטת הרגל של אינטרפארק קומרס יימשך עד פברואר 2026 עם קבלת תביעות נושים, ובמרץ יתקיים מועד חקירה. אך באופן קר, הסיכוי שהנושים הרגילים (חברות ההפקה והצרכנים) יקבלו את כספם בחזרה הוא קלוש. רוב נכסי הפלטפורמה הם נכסים בלתי מוחשיים, וערך המותג כבר שואף לאפס.  

כעת יש צורך בניתוח יסודי ולא ב'תרופה לאחר המוות'. חוקי 'פיתוח תעשיית האמנות והתרבות' ו'קידום תעשיית המוזיקה' הנוכחיים כוללים עונשים על פעולות כמו סאג'אגי, אך אין אמצעי בטיחות פיננסיים למנוע שימוש לרעה בכספי החישוב של הפלטפורמות. יש לחזק את חובת ה'אסקראו' כדי למנוע מחברות מסחר אלקטרוני להשתמש בכספי המכירות ככספי תפעול, ולחוקק את מחזור החישוב כדי למנוע מקרים כמו 'Marge Point' ו'Qoo10'.

נפילת אינטרפארק קומרס היא ספר לימוד טרגי על איך הון חמדני יכול להרוס את תעשיית התרבות. חלום ההנפקה בנאסד"ק של גו יונג-ביי נבנה על דמעות הדם של אינספור חברות קטנות ואמנים. אך המשבר הוא גם הזדמנות. בעקבות המשבר הזה, תעשיית ה-K-POP צריכה להשתחרר מהתלות במנהג הדחיפה המעוות. במקום להתמקד במספרים ריקים של מכירות של 100 מיליון עותקים, יש ליצור מבנה הפצה שקוף ותרבות מעריצים בריאה כדי להמשיך את ה'K-אינבייז'ן' בטווח הארוך.

מדינה שבה ההצלחה לא הופכת לעונש, מדינה שבה זיעת האמנים לא משמשת להחזרת חובות הפלטפורמות. זהו ה'סטנדרט הגלובלי' האמיתי של K-POP שעלינו לשאוף אליו.