"פרסום קקאו טוק ללא הסכמה" אנחתו של V מ-BTS, הפסד של 25.5 מיליארד וון של HYBE חושף את פניו האמיתיים של 'טבח' אימפריית ה-K-פופ

[מגזין Kave=כתב פארק סונאם] מאחורי הקלעים של סצנת ה-K-פופ, שהייתה נערצת כפסגת תעשיית התרבות הגלובלית, מתפוצצת מלחמת שליטה חסרת תקדים בין חברת ענק ליוצרי בת, עם רעשים משפטיים ותרבותיים. במבט שטחי זה נראה כמאבק על שליטה בין HYBE למין הי-ג'ין, לשעבר מנכ"לית ADOR (כיום מנכ"לית OK Records), אך בעומק הדברים נמצאים הסתירות המבניות של מערכת ה-Multi-Label שתומכת בתעשיית ה-K-פופ, תשוקת השליטה של הון ענק, והאלימות שמסלפת אמפתיה פרטית לכלי משפטי.

ב-12 בפברואר 2026, בית המשפט המחוזי המרכזי בסיאול, מחלקה אזרחית 31 (שופט ראשי נאם אינסו), פסק לטובת מין הי-ג'ין בתביעה על סך 25.5 מיליארד וון שהגישה נגד HYBE, ודחה את טענת HYBE לביטול הסכם בעלי המניות. פסק הדין לא רק מתייחס להסדר כספי גדול, אלא גם מפרק את המסגרת ש-HYBE יצרה כדי להציג את 'שיפוט הניהול העצמאי' ו'ביקורת פנימית' של מנכ"לית הבת כ'השתלטות על הניהול'.  

עם זאת, המקרה התפתח למצב שבו חבר BTS, V (קים טאהיונג), הביע חוסר שביעות רצון על כך שתוכן שיחות הקקאו טוק הפרטיות שלו הוגש כראיה בבית המשפט ללא הסכמתו. הטרגדיה שבה שפה של נחמה ואמפתיה פרטית הפכה ל'הסכמה לעובדות' כדי לנצח במאבק המשפטי, זימנה את הקוראים הגלובליים להכיר את התרבות התקשורתית הייחודית של קוריאה, עם מושגים כמו 'נונצ'י' ו'ג'ונג'.

1. חשבון של 25.5 מיליארד וון: פירוק המסגרת של 'השתלטות על הניהול' על ידי בית המשפט

המאבק בין HYBE למין הי-ג'ין עלה על פני השטח באפריל 2024, כאשר HYBE הגישה תלונה על הפרת אמונים נגד מין הי-ג'ין וערכה ביקורת מקיפה. הסיפור המרכזי של HYBE היה שמין הי-ג'ין ניסתה לקחת את ה-IP המרכזי, NewJeans, ולהפוך את ADOR ל'קליפה ריקה', תוך שהיא משתפת פעולה עם משקיעים חיצוניים כדי לערער את שליטת HYBE. על בסיס זה, HYBE הודיעה חד צדדית על ביטול הסכם בעלי המניות ביולי 2024, ובאוגוסט פיטרה את מין הי-ג'ין מתפקידה כמנכ"לית ADOR.  

עם זאת, פסק הדין של בית המשפט המחוזי המרכזי בסיאול, מחלקה אזרחית 31 (שופט ראשי נאם אינסו), עמד בניגוד לסיפור של HYBE. בית המשפט דחה את תביעת HYBE לאישור ביטול הסכם בעלי המניות, וקיבל את תביעת מין הי-ג'ין לתשלום 25.5 מיליארד וון עבור מימוש אופציית הפוט שלה. בית המשפט פירק את המסגרת של 'בגידה' שהוצבה על ידי הון ענק, תוך שימוש במדדים אובייקטיביים של חוק החוזים והמציאות של מבנה השליטה בחברות.

מגבלות מבנה השליטה וחוסר היכולת לקנוניה

בית המשפט הכיר בעובדה שמין הי-ג'ין חיפשה דרכים לעצמאות ADOR ויצרה קשר עם משקיעים חיצוניים באמצעות שיחות קקאו טוק. עם זאת, הוא קבע בבירור שזה לא מהווה 'הפרה חמורה של חובות' שמצדיקה את ביטול הסכם בעלי המניות. הלוגיקה המרכזית של המשפט התבססה על מבנה הבעלות של ADOR. HYBE מחזיקה ב-80% ממניות ADOR, מה שהופך אותה לבעלת שליטה מוחלטת. בית המשפט קבע כי "גם אם מין הי-ג'ין ניסתה להשיג עצמאות באמצעות מימון חיצוני, היא הייתה צריכה לקבל את הסכמת HYBE, ואם HYBE לא מסכימה, תוכנית העצמאות של מין הי-ג'ין לא יכולה להתממש."  

כלומר, עצם הרעיון שמנכ"לית בת עם פחות מ-20% מהמניות תוכל להשתלט על החברה ללא ידיעת החברה האם הוא כמעט בלתי אפשרי מבחינה חוקית ומבנית, והשיחות שלהן נחשבו כהבעת חוסר שביעות רצון בלתי ניתנת למימוש או כתוכנית למשא ומתן עם HYBE. גם האמירה "אם אני עוזבת, ADOR תהפוך לקליפה ריקה" שהוצגה כראיה מכרעת על ידי HYBE, נחשבה כהערכה עצמית מוגזמת ולא כתוכנית זדונית להרוס את החברה על ידי גניבת NewJeans. זה תואם את ההחלטה של רשויות החקירה (המשטרה) שלא להגיש כתב אישום על הפרת אמונים נגד מין הי-ג'ין.

הכרה בערך הניהולי ובזכות לחשיפה פנימית

סיבה נוספת שהציגה HYBE לביטול החוזה הייתה שמין הי-ג'ין טענה כי קבוצת הבת החדשה 'ILLIT' העתיקה את NewJeans, וחשפה חשדות על 'דחיפת תקליטים' בתוך HYBE, מה שפגע בכבוד החברה.  

בית המשפט השאיר פסק דין חשוב בנושא זה. לגבי טענת ההעתקה של ILLIT, בית המשפט קבע שזה לא היה השמצה או הפצת שקרים, אלא "הבעת דעה או הערכה ערכית". בתעשיית התרבות והאמנות, שאלות על דמיון ביצירות שייכות לתחום ההערכה הערכית ולא לעובדות קונקרטיות, ולכן לא ניתן לראות בהן כהפרה שמצדיקה ביטול חוזה.  

בנוסף, לגבי חשדות 'דחיפת התקליטים', בית המשפט קבע כי "ישנן ראיות שמצביעות על כך ש-HYBE אכן עודדה דחיפת תקליטים", ולכן טענות מין הי-ג'ין היו במסגרת שיקול דעת ניהולי לגיטימי. זה שם בלם משפטי על שיטות השליטה האוטוריטריות של חברות ענק שמדכאות ומענישות מנהלים שמעלים שאלות על פרקטיקות לא שקופות או ניגודי אינטרסים עם תוויות אחרות.  

2. אופציית הפוט של 25.5 מיליארד וון

הסכום של 25.5 מיליארד וון שהורה בית המשפט לשלם, מראה בבירור כמה ערך כלכלי עצום יצרה מין הי-ג'ין עבור ADOR בזכות כישרונה היצירתי. אופציית פוט היא זכות של בעל מניות לדרוש מהחברה לרכוש את מניותיו במחיר קבוע כאשר מתקיימים תנאים מסוימים.  

על פי הסכם בעלי המניות שנחתם במרץ 2023 בין HYBE למין הי-ג'ין, חישוב אופציית הפוט התבסס על הכפלת הרווח התפעולי הממוצע של ADOR בשנתיים האחרונות ב-13, והחלתו על אחוז המניות של מין הי-ג'ין (18%, כ-573,160 מניות), כאשר HYBE רוכשת 75% מהן.  

בשנת 2022, כאשר NewJeans הופיעה לראשונה, ADOR רשמה הפסד תפעולי של כ-4 מיליארד וון בשל עלויות השקעה ראשוניות ומגבלות תקופת פעילות. אך בשנת 2023, כאשר NewJeans הפכה ללהיט עולמי, ADOR השיגה רווח תפעולי עצום של 33.5 מיליארד וון. הכפלת הרווח התפעולי הממוצע של השנתיים (כ-14.75 מיליארד וון) ב-13, והחלתו על זכויות המניות של מין הי-ג'ין, הניבו את הסכום של כ-25.5 מיליארד וון. יחד עם חלקם של מקורבים נוספים שהפעילו את אופציית הפוט, כמו סגן המנכ"ל לשעבר שין (1.7 מיליארד וון) והדירקטור לשעבר קים (1.4 מיליארד וון), הסכום הכולל ש-HYBE צריכה לשלם מגיע ל-28.6 מיליארד וון.  

HYBE הגישה ערעור מיידי על פסק הדין וביקשה להשהות את הביצוע הכפוי. זה לא רק בגלל ההוצאה הכספית של 25.5 מיליארד וון, אלא בעיקר בגלל שהמסגרת של 'בגידה' ש-HYBE יצרה קרסה משפטית, מה שעלול ליצור תקדים קטלני ביחסי הכוח עם יוצרים אחרים בתוויות הבת. הדילמה היא ש-HYBE סיפקה את ההון והפלטפורמה, אך מין הי-ג'ין היא זו שהפכה את הערך לממשי, וכעת HYBE מוצאת את עצמה במצב שבו היא צריכה להכיר בערך של היוצרת שהיא דחתה.

3. נשק השיחות הפרטיות: השלכות מקרה הקקאו טוק של V מ-BTS

המאבק המשפטי העז בין הון ענק ליוצר גאון גרם לטרגדיה בלתי צפויה, כאשר כוכב על גלובלי נגרר למרכז המאבק. במהלך פרסום פסק הדין של הערכאה הראשונה, התברר כי מין הי-ג'ין הגישה לבית המשפט שיחות קקאו טוק פרטיות עם V מ-BTS כהוכחה לטענותיה על העתקה של ILLIT, ובית המשפט קיבל את הראיות.  

לפי הדיווחים, מין הי-ג'ין הביעה את תסכולה בפני V על חשדות ההעתקה של ILLIT, ו-V השיב לה: "(תמיד יש דיבורים על העתקה, אף פעם לא היה מקרה שלא) אה... נכון. גם אני ראיתי ואמרתי שזה דומה." בית המשפט ראה בשיחה זו כהוכחה לכך שהבעיה של העתקת ILLIT לא הייתה רק טענה אישית של מין הי-ג'ין, אלא דעה משותפת גם בקרב אנשי תעשייה בכירים כמו V.

"מבוכה" של אייקון גלובלי ופרסום ללא הסכמה של פרטיות

כאשר הדבר נודע, הפאנדום הגלובלי התהפך. V, שהפקיד את הפקת אלבום הסולו הראשון שלו 'Layover' בידי מין הי-ג'ין, לא ציפה שהשיחות הפרטיות שלו ישמשו כראיה חדה נגד החברה האם.  

ב-20 בפברואר, V פרסם בסטורי של אינסטגרם שלו צילום מסך של הכתבה והביע את תחושותיו. הוא כתב: "(מין הי-ג'ין הייתה) חברה שלי, ולכן שיתפתי איתה שיחות פרטיות מתוך אמפתיה," והבהיר: "לא הייתה לי כוונה לתמוך בצד כלשהו." הוא הוסיף: "אני מאוד מופתע שהשיחה הוגשה כראיה ללא הסכמתי."  

גם HYBE הגיבה במהירות. נציג HYBE אמר: "V דיבר מתוך אמפתיה בשיחה פרטית עם חברה (מין הי-ג'ין), ולא הסכים עם אמירות מסוימות של הצד השני," והוסיף כי "הוא רצה להביע את חוסר שביעות רצונו מכך שתוכן השיחה הוגש כראיה ללא הסכמתו." [שאילתת משתמש].

המקרה הזה מציג את הצד האפל של מאבקים משפטיים מודרניים. במרדף אחר ניצחון, מילה פרטית שנאמרה מתוך חברות ואמפתיה הפכה ל'ראיה מספר 1' במסגרת משפטית קרה. ללא קשר לכוונותיו של V, דבריו שימשו כבסיס להכרעה במחלוקת על זכויות יוצרים, וכתוצאה מכך, אמן עולמי נאלץ להסביר את עמדתו במאבק בין חברות.

4. 'אמפתיה' ו'הסכמה'

כדי להבין את המקרה הזה מנקודת מבט גלובלית, יש להסביר לקוראים מערביים את התרבות התקשורתית הייחודית של קוריאה, עם מושגים כמו 'ג'ונג' ו'נונצ'י'. בתרבות המערבית, כאשר מישהו אומר "בדיוק" או "זה דומה", זה נחשב כהסכמה לוגית לעובדות. כלומר, הדובר מאשר את האמיתות האובייקטיבית של ההצהרה.

אך בחברה הקוריאנית, שבה יש דגש על היררכיה וקולקטיביזם, השפה פועלת אחרת. בתרבות הקוריאנית, השפה אינה רק כלי להעברת מידע, אלא גם משמשת כשמן רגשי לשמירה על יחסים.

הסוציולינגוויסטיקה של 'בדיוק': לא הסכמה לעובדות אלא מנגנון הגנה רגשי

בואו ננתח את הודעת הקקאו טוק ש-V שלח למין הי-ג'ין מבחינה לשונית.

1. "אה...": זהו קריאה שמביעה אנחה או ויתור קל, ומשמעותה היא הזדהות רגשית עם המצב המתסכל של הצד השני.  

2. "בדיוק": זהו שינוי דיאלקטי וידידותי של "בדיוק", שבתרגום מילולי הוא "זה מה שאני אומר" או "בדיוק", אך בהקשר הקוריאני זה קרוב יותר ל'הסכמה רגשית' מאשר לאישור לוגי של 100% לנכונות הדברים.  

3. "גם אני ראיתי ואמרתי שזה דומה": זהו סגנון דיבור קוריאני טיפוסי שבו הדובר מוסיף את חוויותיו כדי לחזק את תחושת ההזדהות עם הצד השני.

בבסיס פעולות השפה הללו ישנה פסיכולוגיה שמנסה להימנע מהפרכת רגשות שליליים (כעס, תסכול) של הצד השני, כדי לא לפגוע ביחסים. כאשר מין הי-ג'ין, חברה של V, הביעה תסכול, הוא לא שפט את המצב באופן לוגי, אלא השתמש ב'ג'ונג' ו'נונצ'י' כדי לספק 'מקלט רגשי'.  

מחקרים על השפעת השפה הקוריאנית מראים כי דוברי קוריאנית נוטים לבחור ב'אמפתיה מוגזמת' כדי לשמור על יחסים, ולא בהפרכה לוגית. "אמפתיה היא פעולה חברתית מוסדרת, לא רק הבעת רגשות."

'ג'ונג' שנגרר לוואקום המשפטי

הטרגדיה מתרחשת כאשר שיחה פרטית, שמבוססת על יחסים ורגשות, נגררת לבית המשפט, שם אין מקום לרגשות. בבית המשפט, המילים "זה דומה" הופכות מיד להודאה בהעתקה.

כאשר HYBE הסבירה כי "V דיבר מתוך אמפתיה ולא הסכים", זה לא היה רק משחק תקשורתי, אלא ניסיון להחזיר את השפה הקוריאנית למקומה המקורי, ולהתנגד לאלימות שבה אמפתיה פרטית הפכה לכלי משפטי.

5. האם זה טבח או שיתוף פעולה: קריסת המבנה של ה-Multi-Label ב-K-פופ והתחזיות לעתיד

לאחר פסק הדין של הערכאה הראשונה, איגוד תוכן המוזיקה הקוריאני (KMCA) פרסם הצהרה חריפה. האיגוד הזהיר כי פסק הדין עלול ליצור תקדים שמצדיק את מה שמכונה 'טמפרינג', שבו אמנים ומנהלים בכירים מנסים להשיג עצמאות לא הוגנת לאחר שצמחו תחת השקעה מסיבית של חברות. מנקודת מבט של הון, הכישרון (מין הי-ג'ין) צמח תחת ההשקעה (HYBE), אך לאחר ההצלחה, הוא מכחיש את ההשקעה ומנסה לעזוב, מה שמסכן את המערכת האקולוגית של התעשייה.  

אך לראות את המקרה הזה כמאבק בין 'בוגדים' ל'חברות' זו טעות. הבעיה האמיתית היא הסתירות המבניות של מערכת ה-Multi-Label ש-HYBE יצרה. HYBE הבטיחה עצמאות ויצירתיות לכל תווית, אך כאשר ADOR העזה לבקר את הממשל של החברה האם ולהצביע על בעיות עם תוויות אחרות, HYBE ראתה זאת כ'בגידה' וניסתה להדיח את היוצרת בכוח.

המערכת שהוקמה לשיתוף פעולה הפכה לניסיון להדיח את היוצרת שלא צייתה לשליטת החברה האם. בית המשפט קבע כי ההדחה הייתה בלתי הוגנת, והכיר בזכות היוצרים להעלות שאלות ולדמיין תוכניות עצמאיות.

אך הפצעים שנותרו מהניצחון הזה כואבים. מין הי-ג'ין זכתה בניצחון כלכלי של 25.5 מיליארד וון, אך נאלצה להציג את האמפתיה הפרטית של V כראיה בבית המשפט. תחושת ה'מבוכה' של V מעידה על כך שבמאבק מול הון ענק, אמון פרטי יכול להפוך לכלי נשק.

HYBE הגישה ערעור, והמאבק עובר לערכאה השנייה. אך ללא קשר לתוצאה, תעשיית ה-K-פופ כבר עברה את הנקודה שאין ממנה חזרה. כל עוד ההון מנסה לשלוט ביוצרים כמו חלקי מפעל, והיוצרים נאלצים לוותר על אמון פרטי כדי לשרוד, האמון בין 'מערכת' ל'יצירה' לא ישוקם. כמו במבנה הכלכלי של קוריאה, שבו רק 7 מתוך מיליון חברות קטנות הופכות לחברות גדולות, גם תוויות הבת של חברות ענק עלולות להיתפס בכוח המשיכה של ההון או להיקרע. פסק הדין של 25.5 מיליארד וון והאנחה של V חושפים את הצד האפל של תעשיית ה-K-פופ לעולם.